Sheviis 4:7 — When You May Eat Sheviis Figs
MishnayosZeraim › Sheviis › Perek 4 › Mishnah 7זְרָעִים ‹ שביעית ‹ פרק ד׳ ‹ משנה ז׳
When You May Eat Sheviis Figs
פַּגֵּי שְׁבִיעִית
Mishnah שביעית ד׳:ז׳ · Sheviis 4:7
מֵאֵימָתַי אוֹכְלִין פֵּרוֹת הָאִילָן בַּשְּׁבִיעִית,
הַפַּגִּים מִשֶּׁיַּזְרִיחוּ, אוֹכֵל בָּהֶם פִּתּוֹ בַּשָּׂדֶה.
בִּחֲלוּ, כּוֹנֵס לְתוֹךְ בֵּיתוֹ.
וְכֵן כַּיּוֹצֵא בָהֶם בִּשְׁאָר שְׁנֵי שָׁבוּעַ, חַיָּב בַּמַּעַשְׂרוֹת:
From when may one eat the fruit of a tree in Sheviis?
Unripe figs - once they redden, one may eat his bread with them in the field.
Once they ripen, he may bring [them] into his house.
And likewise the like of them in the other years of the [seven-year] cycle, one is liable for tithes:
A reading aid, not an exact translation.
This English is a clause-by-clause rendering to help you follow the Hebrew. It is not word-for-word literal, and it is not a transcript of the recorded shiur — the audio carries explanation and context the translation deliberately leaves out.
Go deeperOpen what helps. Nothing here is needed to learn the Mishnah.
Structure
The Mishnah's Structure▾
Summary Chartwhat does this mean?
When You May Eat Sheviis Figs▾
| Case | Ruling | Reason |
|---|---|---|
| From when may unripe figs be eaten in the field on Sheviis? | Once they show color — casually, with bread | — |
| And gathered home? | Once they near ripeness | — |
| And in the other years, from when the maasros? | From near-ripeness | — |
Transcript
A machine transcript of the recorded shiur.
This is the shiur as spoken, transcribed automatically and left unedited — the wording is Ephraim's, and occasional transcription errors remain. It follows the audio word by word.
Transcript · click any word to jump
▾
All Meforshim
Study the meforshim on this mishnah (10)▾
מאימתי אוכלים פרות האילן בשביעית. משום דדרשינן לאכלה ולא להפסד, ואם אוכלן קדם בשולן הינו הפסד: הפגים. פגי תאנה כדכתיב (שיר השירים ב) התאנה חנטה פגיה: משהזריחו. האדימו, וזהו התחלת בשולן: אוכל בהם פתו בשדה. אבל ללקט ולהכניס לבית אינו רשאי עד שיגמרו: בחלו. שגדל הרבה, ודומה לו וגם נפשם בחלה בי (זכריה יא). ובירושלמי יליף לה מדכתיב (ויקרא כה) תהיה כל תבואתה לאכל וכתיב (שם) מן השדה תאכלו את תבואתה, בשתי תבואות הכתוב מדבר, אחת מן הבית ואחת מן השדה:
מאימתי אוכלים פירות האילן בשביעית – because we have expounded, “to eat it” and not “to become lost” and if they eat them before they ripen, that is loss. הפגים – unripe dates, as it is written (Song of Songs 2:13): “The green figs form on the fig tree, [the vines in blossom give off fragrance].” משהזריחו – they redden and this is the beginning of their ripening. אוכל בהם פתו בשדה – but to gather and to bring them into his house, he is not allowed until they should complete [their ripening]. בחלו – that it grew a great deal, and similar to it (Zechariah 11:8): “and they in turn were disgusted with me.” But in the Jerusalem [Talmud] it derives it from (Leviticus 25:7): “[and your cattle and the beasts in your land] may eat all its yield,” and it is written (Leviticus 25:12): “you may only eat the growth directly from the field,” with two grains the Biblical verse speaks – one from the house and the other from the field.
Sefaria · Bartenura on Mishnah Sheviis 4:7
Introduction Fruits that grow on their own during the sabbatical year may be eaten. However, they must be fully ripe before they can be eaten. This halakhah is derived from a midrash on Leviticus 25:7 which states, “And the fruit of the field shall be for food.” From here the rabbis derived that only when fruit has become “food” can one eat it, and not before. Our mishnah defines how ripe a fig must be before it is eaten. From when may one begin to eat of the fruit of the trees in the seventh year? With unripe figs as soon as they assume a rosy appearance, one may eat them in the field with his bread. Once they have begun to ripen, he may take them home. When figs begin to ripen and to turn red, they may be eaten in the field with bread. Since this is a normal way of eating them, they may be eaten this way during the sabbatical year. When they have more fully ripened, they may be taken home, again because this is the normal time to gather figs into one’s home. And similarly in the other years of the sabbatical cycle [when this latter stage has been reached] they are subject to tithes. Fruit is not liable to be tithed until it has ripened. So figs are not liable to be tithed until they have ripened, the time when one would bring them into one’s home. However, on the sabbatical year itself one need not tithe them at all because all produce is ownerless and ownerless produce need not be tithed. Thus there are no tithes during the sabbatical year.
Sefaria · English Explanation of Mishnah Sheviis 4:7
הפגים . הבוסר. הקדים המתבשל תחילה:
Sefaria · Hon Ashir on Mishnah Sheviis 4:7
(ט) במעשרות. אסיפא קאי בחלו כונס כו' כדתנן בפרק קמא דמעשרות התאנים משיבחילו. וכן כתב הר"ש:
Sefaria · Ikar Tosafot Yom Tov on Mishnah Sheviis 4:7
מאימתי אוכלין פירות האילן וכו'. כתב הר"ש שיריל"ו ז"ל דבירוש' דייק מדקתני הכא הפגים משהזריחו וכן בסמוך גבי בוסר קתני משהביא מים ולא קתני הפגים שהזריחו וגבי בוסר שהביא מים כדקתני גבי זיתים משמע דאתא לפרושי אגב אורחא פגין ובוסר דקתני בדוכתא אחריתי והיינו מתני' דעוקצין פ"ג דתנן התם הפגין והבוסר ר' עקיבא אומר מטמאי' טומאת אוכלין ר' יוחנן בן נורי אומר משיבאו לעונת המעשרות דקשה דה"ל למתני ר' עקיבא מטמא מיד ומטעמא דתנן בסוף פרקין ושאר כל אילן משיוציא עלין אסור לקוצצו בשביעית דבההיא שיעורא אסורין משום ערלה ואית בהו דינא דשומר לפרי אלא משום דההיא מתני' דעוקצין בפגי תאנים לחוד מיירי ושיעור פגי תאנים מפורש במתני' דהיינו משהזריחו להכי לא תני מיד הא פגין אחרים דשאר פירות כ"ע מודו דלא חשיב פרי לטומאה עד שיבאו לעונת המעשרות ואע"ג דחשיבי לגבי דאסור לקוצצן בשביעית מ"מ לא הוו פירא. ולהכי שינה תנא הכא ודק בלישני' ואשמעי' אגב אורחא פירושא דההיא דעוקצין ע"כ. ועוד גרסי' בירוש' ר' פדת בשם ר' יוחנן מודה ריב"נ בשנה השביעית דכיון דחשיב תבואה שאוכל בהן פתו בשדה חשוב נמי לענין טומאה ור' עקיבא יליף משביעית לשאר שני שבוע. וכתב בספר קרבן אהרן וכן כיוצא בהן בשאר שני שבוע אם בחלו חייבין במעשרות וכדתנן בפ"ק דמעשרות והרמב"ם ז"ל נראה דגריס וכן כיוצא בהן ושאר שני שבוע וכו' ופי' וכן כיוצא בהם ר"ל משאר כל מה שיצמח באילנות שהזריחו פגיהם וזו היא הוראה שנתבשלו מעט יאכל מהם מעט בדרך ארעי וכשיגיעו לתכלית בישולם כונס אותם לתוך ביתו ושאר שני שבוע כשיזריחו הפגין אז באים לעונת המעשרות ע"כ. אלא דקשה דהא תנן בפ"ק דמעשרות מאימתי הפירות חייבות במעשרות התאנים משיבחילו משמע דהכא נמי ושאר שני שבוע קאי אבחלו דסיפא. והחכם ה"ר יהוסף ז"ל הגיה ובשאר וכתב כן מצאתי בכל הספרים וצ"ל דה"פ וכן שאר פירות כיוצא בפגים גם כן דינן כן וגם בשאר שני שבוע שחייבין במעשרות משעה שבחלו חייבין במעשרות וכן נ"ל הגירסא הנכונה דלגי' הדפוס לא הי' לו לומר וכן כיוצא בהן כלל אלא הל"ל ובשאר שני שבוע וכו' ע"כ:
Sefaria · Melekhet Shelomoh on Mishnah Sheviis 4:7
מאמתי אוכלין פרות האילן בשביעית – בשנה השביעית הפרות הם הפקר, וכל הרוצה רשאי לקטפם. באופן טבעי התפתחה תחרות מי יקטוף את הפרות קודם, וכל אדם רצה להקדים את חברו. זאת ועוד, הרעב היה עז והמצוקה גדולה, על כן היו כאלו ששאפו לקטוף פרות קודם זמנם. זה הרקע הראלי למשל הספרותי על אישה בת טובים שאכלה פגי שביעית ולקתה בשל כך 41 ספרי דברים, כו, עמ' 36 ומקבילות. בהמשך הפיתוח הספרותי מדובר על שתי נשים, האחת זינתה והשנייה אכלה פגי שביעית. ראו ספרי במדבר, קלז, עמ' 184 ; בבלי, יומא פו ע"ב ומקבילות. המדרש מבוסס על משחק מילים, שכן "אכלה פגה" הוא כינוי נקי ליחסי אישות קלוקלים טרם זמנם (בבלי, סנהדרין קז ע"א). על משחק מילים ביוונית ראו ליברמן, יוונים ויוונות, עמ' 126-125 . . מהמשנה עולה שחכמים התנגדו לקטיף מוקדם מדי של הפרות. נראה ששני טעמים לכך. הטעם הגלוי הוא קדושת פרות שביעית. את פרות שביעית יש לאכול בקדושה ולהימנע מבזבוז והשחתה "מפני שהוא גוזל בני אדם" (פירוש הרמב"ם למ"י). ההלכות העקרוניות בנושא זה שנויות להלן, בתחילת פרק ח. הסבר זה שנוי בספרא: "כל תבואתה מלמד שאין נאכלת אלא תבואה. מיכן אמרו מאימתיי אוכלים פרות האילן בשביעית? הפגים משהזריחו, אוכל בהם פיתו [בשדה]...", כבמשנתנו (ספרא, בהר פרק א ה"י, קו ע"ב). הבבלי מביא דרשה דומה לעניין דומה (הנדון במשנה י להלן): "לאכלה אמר רחמנא ולא להפסד" (בבלי, פסחים נב ע"ב). למרות הדרשות עדיין יש מקום לפרש שאת חכמים הנחה טעם נוסף, והוא החשש החברתי שהפרות ייקטפו מוקדם מדי וייגרם נזק לכלל 42 כך פירש הרמב"ם בפירוש המשניות את משנה ט, ותמה עליו בעל תוספות יום טוב כיצד הוא מסביר בניגוד לתלמוד הבבלי. הסברו הוא שהרמב"ם רואה בשני הטעמים שהבאנו הסבר אחד, והפסוק שהבבלי מסתייע ממנו הוא דרשה בלבד. . שני הטעמים אינם סותרים אלא משלימים זה את זה. זאת ועוד, הטעם של מניעת נזק לציבור כתוצאה מאכילה מקודמת עשוי להיות סיבה ראלית להלכה שאין לגרום הפסד לפרות שביעית. בשנה רגילה אדם דואג לרכושו וחזקה עליו שיימנע מבזבוז, אבל בשנה השביעית קיימת תחושת הפקר; לציבור חסרים מקורות מזון מחד גיסא, אך מאידך גיסא היחיד עשוי למצוא את עצמו מול שפע מזון, וקיימת נטייה טבעית לבזבוז. על כן ציוו חכמים למנוע בזבוז והשחתת מזון, לבל יפגע היחיד במשאבי הציבור או בקדושת הפרות. מכל מקום, הכלל הוא שאין לקטוף פרות בטרם ייכנסו להגדרה מינימלית של פרי. הגדרה זו חלה גם על חובת מעשרות ביתר ימות השנה, כפי שנראה להלן. המשנה מלמדת על רמתה הגבוהה של התרבות החקלאית. חכמינו ידעו להגדיר בעדינות שלבים בהתפתחות הפרי, כפי שנראה גם להלן במשנה י. למשנתנו מקבילה כמעט מלאה במסכת מעשרות (פ"א מ"ב) הדנה בשאלה ממתי חייבים להפריש מעשרות. הפגים – פגים הם בדרך כלל פגי תאנה, משהזריחו – מותר לאכול פגים שיזריחו. הפירוש המדויק שנוי במחלוקת פרשנית 43 ראו פליקס, שביעית א, עמ' 271-270 . , אבל נראה שהכוונה כשתאנה מאבדת את צבעה הירוק ומקבלת צבע אדמדם. באחד מזני התאנים כשהתאנים אדמדמות הן מתאימות למאכל, אך מותר לאכלן דרך ארעי כבר בתחילת האדמתן. אוכל בהן פיתו בשדה – זו אכילה דרך ארעי, שבדרך כלל אין חייבים עליה במעשרות. הרקע הראלי לכך הוא חקלאי היוצא לשדה בבוקר עם פת לחם וסועד שם במשך היום עם ירקות השדה ופרותיו. ביחלו – התאנים הגיעו לשלב ההבחלה, כונס לתוך ביתו – ואוכל מהן כרגיל, דרך קבע. ההבחלה היא משלבי ההבשלה. במונח זה משתמשים לציון הבשלה שלא על העץ. פרי שנקטף קשה, ומותירים אותו בארגזים או בערמות כדי שיתרכך בשמש. המשנה ממשילה: "משל משלו חכמים באשה: פגה, בוחל וצמל. פגה עודה תנוקת, בוחל אלו ימי נעוריה, בזו ובזו אביה זכאי במציאתה, ובמעשה ידיה ובהפרת נדריה. צמל כיון שבגרה..." (משנה, נדה פ"ה מ"ז). אם כן בוחל הוא מצב שהפרי אפשרי לאכילה, אך אינו מוכן. התלמוד הבבלי למקום מסביר שבחל הוא מצב שהנערה הביאה כבר חלק מסימני הבגרות (בבלי, נידה מז ע"א). בירושלמי למשנתנו מובאת הגדרה לא ברורה לביחלו: "רבי חייא בר בא אמר חייתה. כמה דתימר וגם נפשם בחלה בי" (לה ע"ב). ברור שהאמורא מצטט את הפסוק מזכריה יא ח. בתלמוד הבבלי (נידה מז ע"א) מובאת אותה דרשה, אלא ששם היא משובצת בצורה ברורה ומובנת יותר. אבל פירושה של המילה "חייתה" לא התברר, ואולי הכוונה שאת הדרשה הביא רבי חייא בא אבא (בא) בשם רבי לוי בר חייתה. הירושלמי אומר עוד: "רבי אבא בר יעקב משם רבי יוחנן משיאדימו פניהם. וכל התאנים פיהם מאדימות? רבי תנחום בר מריון בשם רבי יוחנן לוקח אחת ומניח אם בשלה בתוך כדי מעת לעת חייבות ואם לאו פטורות" (ירו', מעשרות פ"א ה"ב, מח ע"ד). "יאדימו פניהם" משמעו שהתאנה מקבלת את הגוון האדום, הוא הגוון שיש לתאנה רגילה בשלה. תאנים שאינן בשלות הן ירוקות יותר. על כך המשנה שואלת האם כל התאנים מאדימות, שהרי יש זנים שאינם אדומים. על כן רבי תנחום מציע שיטת בדיקה אחרת לתאנים שאינן אדומות: קוטף תאנה ומניח לה להבחיל; אם בשלה תוך יום, כלומר שהתרככה כראוי – התאנים חייבות במעשר. נמצאנו למדים שאכן ההבחלה היא מצב הבישול של פרי שכבר נקטף לפני כן. קבלת הגוון האדום היא המקבילה למצב זה. הגדרה מדויקת יותר יש בירושלמי: "רבי זעירא שמואל אמר: שיתין יומין שותה עליי (שישים יום העלים שותים)... תני רבן שמעון בן גמליאל אומר: מהוצאת עלין ועד הפגין חמשים יום, מן הפגין ועד השיתין הנובלות חמשים יום. מן השיתין הנובלות ועד התאנים חמשים. רבי אומר: כולהן ארבעים ארבעים יום. לקט תאינה ואינו יודע אימתי חנטה, אמר רבי יונה: מונה מאה יומין למפריע, אם חל לתוכן חמשה עשר בשבט והוא יודע אימתי חנטה" (ירו', פ"ה ה"א, לה ע"ד). אם כן פגים הם כמאה ועשרים או מאה וחמישים יום לפני הקטיף, ולפי רבי יונה החניטה היא מאה יום לפני הקטיף. כל זאת להגדרת המונח "פג". וכן כיוצא בהם בשאר שני שבוע חייבים במעשרות – אותו כלל חל בשאר הפרות וכן לעניין מעשרות, כפי שפירשנו. כלומר שמה שחייב במעשרות אוכלים ממנו דרך קבע, ומה שטרם הגיע לעונה זאת מותר, לפחות לעתים, לאוכלו דרך ארעי. במשנה הבאה יופיע פירוט של כלל זה 44 פירוט עונת המעשרות יידון בפירושנו למעשרות פ"א מ"ב ואילך. . "בשאר" הם שאר שני שבוע. יש גורסים "ושאר", וכן במשנה הבאה ( ב , ג 4 , ג 7 , ז , ט , נן , ת 45 ב- כ – "ובשאר". 3), וכן גרס רבי יהוסף אשכנזי בשם "כל ספרים", ובראשונים נוסחאות שונות. רבי יהוסף אשכנזי פירש ש"שאר" הן שאר הפרות וגרס: "וכן כיוצא בהם בשאר. ושאר שני שבוע...". שאלת הגרסה נותרה פתוחה, אבל ההלכה היא שהרשימה במשנה היא דוגמה בלבד.
Sefaria · Mishnat Eretz Yisrael on Mishnah Sheviis 4:7
אומר הכתוב בענין שנה שביעית מן השדה תאכלו את תבואתה (ויקרא כ״ה:י״ב) ואמרו אינה נאכלת עד שתהיה תבואה ואסור לאכלה עד שתהיה ראויה לאכילה ואמר שיאכלו תבואתה כמו שמנהג בני אדם לאכול פירותיהם ומנהגם כמו כן לאכול הפרי שלא בישל כל צרכו ועודנו קשה מעט על דרך שיזדמן להם ובשביל זה אמר יאכל הפגים משיזריחו ופי' משיזריחו יבהיקו וישוב גופם חלק וכן דרך התאנים הפגים כשיתחיל להיכנס המים בתוכם: ופי' ביחלו בשלו ואני חושב כי כוונתו בזה בשביל פגי תאנים ושאמר וכן כיוצא בהם ר"ל ששאר כל מה שיצמח באילנות שהזריחו פניהם וזו היא סברא כשיתבשלו מעט יאכל מהם עראי וכשיגיעו לתכלית בשולם כונס אותם לתוך ביתו ושאר שני שבוע חייבין במעשרות ר"ל כשיזריחו הפגים אז יהיו באין לעונת המעשרות:
Sefaria · Rambam on Mishnah Sheviis 4:7
מאימתי אוכלין. משום דדרשינן לאכלה (ויקרא כה) ולא להפסד כדאמרינן בפ' מקום שנהגו (פסחים דף נב:) ומהאי טעמא ( אמרינן בהגוזל קמא (דף קב.) ובסוכה (דף מ:) אפקטויזין ומשרה וכביסה ואם היה אוכל קודם שיתבשלו היינו להפסד: הפגין. מלשון התאנה חנטה פגיה (ש"ה ב): משיזריחו. משיתחילו לבשל מלשון ויזרח לו השמש (בראשית ל״ב:ל״ב): אוכל פתו בהן בשדה. אבל ללקט כל התאנה ולהכניס לביתו אינו רשאי עד שיהיו גמורין: ביחלו. אמר רבה בר בר חנה משילבין ראשיהן בנדה (פ"ה דף מז.) בירושלמי (הלכה ו) מהו ביחלו אמר רבי חייא בר בא כמה דאת אמר וגם נפשם בחלה(זכריה יא) כלומר שלא נתבשלו יפה: חייב במעשרות. כדתנן במס' מעשרות (פ"א משנה ב) התאנים משיבחילו: ירושלמי (שם) ולבהמתך ולחיה אשר בארצך תהיה כל תבואתה לאכול וכתב מן השדה תאכלו את תבואתה (שם) ר' חייא בר אבא אמר ב' תבואות הן אחת בבית ואחת מן השדה:
Sefaria · Rash MiShantz on Mishnah Sheviis 4:7
וכן כיוצא בהם בשאר שני שבוע וכו' . אסיפא קאי ביחלו כונס כו'. כדתנן בפ"ק דמעשרות התאנים משיבחילו וכן כתב הר"ש. ותימה על פירוש הרמב"ם שפירש כשיזריחו הפגים אז יהיו באים לעונת המעשרות. וגירסתו ושאר בוי"ו וכן הגי' בת"כ פ' בהר [*ומפרש וכן כיוצא בהם ר"ל ששאר כל מה שיצמיח באילנות שהזריחו פגיהם] ובחיבורו פרק ה' מהלכות שמיטה כתב ולא יכניס לאכול בתוך ביתו עד שיגיעו לעונת המעשרות:
Sefaria · Tosafot Yom Tov on Mishnah Sheviis 4:7
מאימתי אוכלין פירות האילן בשביעית דלאכלה כתיב ולא להפסד. ולאכלן קודם שנתבשלו. היינו הפסד: הפגים תאנים רכים: משיזריחו משיאדימו בקטנותן: אוכל בהם פתו בשדה אבל להכניס לביתו לא. דדוקא מעט שרי דלהפסד מועט לא חששו [כביצה ל"ו א]. אבל כשיאכל הרבה מהן בביתו לא. דהרי כשיניחן עוד מעט באילן יהיו גדולים ומוטעמין טפי נמצא יש כאן הפסד גדול. ונ"ל דבשדה דנקט אורחא דמלתא קאמר דכל שהוא מועט אינה מטריח בו לכנסן לביתו: ביחלו שהתחילו להתבשל: וכן כיוצא בהם בשאר שני שבוע חייב במעשרות כשביחלו וכפ"ק דמעשרות:
Sefaria · Yachin on Mishnah Sheviis 4:35-40