Sheviis 5:5 — Buying Luf after Shemittah
MishnayosZeraim › Sheviis › Perek 5 › Mishnah 5זְרָעִים ‹ שביעית ‹ פרק ה׳ ‹ משנה ה׳
Buying Luf after Shemittah
לִקַּח לוּף בְּמוֹצָאֵי שְׁבִיעִית
Mishnah שביעית ה׳:ה׳ · Sheviis 5:5
מֵאֵימָתַי מֻתָּר אָדָם לִקַּח לוּף בְּמוֹצָאֵי שְׁבִיעִית,
רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, מִיָּד.
וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, מִשֶּׁיִּרְבֶּה הֶחָדָשׁ:
From when is a person permitted to buy arum in the year after Sheviis?
Rabbi Yehuda says: immediately.
But the Chachamim say: once the new [crop] becomes plentiful:
A reading aid, not an exact translation.
This English is a clause-by-clause rendering to help you follow the Hebrew. It is not word-for-word literal, and it is not a transcript of the recorded shiur — the audio carries explanation and context the translation deliberately leaves out.
Go deeperOpen what helps. Nothing here is needed to learn the Mishnah.
Summary Chartwhat does this mean?
Buying Luf after Shemittah▾
| Case | Ruling | Reason |
|---|---|---|
| From when may a person buy luf in the year after Sheviis (motzaei Sheviis)? | Rabbi Yehuda: Immediately | — |
| Chachamim: Once the new crop becomes plentiful | — |
Transcript
A machine transcript of the recorded shiur.
This is the shiur as spoken, transcribed automatically and left unedited — the wording is Ephraim's, and occasional transcription errors remain. It follows the audio word by word.
Transcript · click any word to jump
▾
All Meforshim
Study the meforshim on this mishnah (10)▾
רבי יהודה אומר מיד. ואף על גב דבשאר ירקות מודה רבי יהודה דאסור עד שיעשה כיוצא בו, בלוף הואיל וצריך לעקרו לבית שמאי במארופות של עץ ולבית הלל בקרדמות של מתכות, ואין דרך לעקרו בשביעית אלא על ידי שנוי, הלכך במוצאי שביעית לא שכיח דאסורא ומשום הכי מתר מיד, אבל ירק שלא גזרו שלא לתלשו כי אורחיה שכיח נמי דאסורא בשמינית, לפיכך אסור עד שיעשה כיוצא בו: משירבה החדש. בירושלמי מפרש דהינו מן הפסח ואילך. והלכה כחכמים:
רבי יהודה אומר מיד – and even though that with the rest of the vegetables, Rabbi Yehuda admits that it is prohibited until he makes something in a similar manner; the LOF (plant with edible leaves and root of the onion species) since he must uproot it, according to the School of Shammai with a wooden rake, and according to the School of Hillel with metal spade , there is no way to uproot it in the Seventh Year other than through a change of form, therefore, on the aftermath of the Seventh Year, there is no prohibition found on hand, and because of this, it is permitted immediately, but regarding vegetation where they did not decree that they should not detach it because its path is found at hand, it is also forbidden during the Eighth Year, therefore, it is prohibited until he does something in a similar manner. מירבה (בו) החדש – in the Jerusalem [Talmud] it explains that this is from Passover onwards. And the Halakha is according to the Sages.
Sefaria · Bartenura on Mishnah Sheviis 5:5
From when may one buy luf after the seventh year? Rabbi Judah says: immediately. But the sages say: [only] after the new crop has appeared. Our mishnah discusses when a person can begin to sell luf after the seventh year is over without people suspecting that the luf was sabbatical year produce. According to Rabbi Judah, he may begin to sell it immediately. Although, as we shall see when it comes to vegetables, anything bought after the seventh year must be treated like seventh year produce until enough time has passed for new vegetables to grow, with luf they were less stringent because we can assume that luf in the eighth year is actually from the sixth year. The other rabbis hold that luf is treated the same way as other vegetables it too is forbidden until there has been enough time for a new crop to appear.
Sefaria · English Explanation of Mishnah Sheviis 5:5
(ד) ומסיק בירושלמי דבטמון אנן קימינן, ואמרינן דאין דרך לעקר בשנוי של אסור כדי לטמנו עד מוצאי שביעית. אבל בשביעית עצמו חישינן שמא יביא מן האסור, הואיל ועכשיו קונין ממנו עוקר האסור בשנוי ויאמר מן הטמון הבאתי. הר"ש: (ה) משירבה. שיוכל למצא לוף הרבה כזה גדלים בהתר:
Sefaria · Ikar Tosafot Yom Tov on Mishnah Sheviis 5:5
ר' יהודה אומר מיד. ואע"ג דבשאר ירקות מודה דאסור וכו' לשון ר"ע ז"ל. אמר המלקט פי' מדלא פליג לקמן פ' ששי משנה ד': משירבה החדש. ירושלמי תני א"ר יהודה מעשה שהיינו בעין כושים ואכלנו לוף על פי ר' טרפון במוצאי החג של מוצאי שביעית א"ל ר' יוסי עמך הייתי ולא הי' אלא מוצאי הפסח וכ' הר"ש שירילי"ו ז"ל ולא משום דירבה החדש דמתני' הוי פסח דהא גדלו ירקות בימות הגשמים ואין צריך להמתין עד הפסח אלא מעשה שהיה כך היה ולא כדברי הרא"ש ורבינו שמשון ז"ל שפירשו שירבה החדש היינו מן הפסח ואילך כדפי' בירוש' דלא קאמר לה ר' יוסי הכי אלא דטעה ר' יהודה בין רגל לרגל ע"כ:
Sefaria · Melekhet Shelomoh on Mishnah Sheviis 5:5
מאמתי מותר אדם ליקח לוף מוצאי שביעית – המשנה מניחה שאסור לקנות ירקות במוצאי שביעית. ירקות כאלו גדלו בשנת השמיטה ומן הסתם גודלו באיסור, ולכן אין לקנותם. זו גזרה מיוחדת שתידון להלן (פ"ו מ"ד). הלוף הוא חריג. בשוק ניתן למצוא לוף טרי שגדל בשביעית, אך קיימת גם אפשרות שהלוף נזרע בשנה השישית בהיתר, כמו ששנינו במשנה ג. רבי יהודה אומר מיד – הקונה יכול לתלות ולהניח שהלוף שקנה הוא לוף של שנה שישית, וחכמים אומרים משירבה החדש – כאשר יש כבר די יבול טרי, יבול שנזרע בהיתר בשנה השמינית (רש"ס ואחרים). לדעת חכמים דינו של לוף כירק רגיל, וכפי שיבורר להלן (פ"ו מ"ד). זו אפשרות אחת, פשוטה, להבנת המשנה. ברם ניתן להציע גם אפשרות פרשנית אחרת. הלוף מצוי בקרקע מאז השנה השישית, וחכמים קובעים שיש להמתין מעט עד שפקעת הלוף תגדל בשנה השמינית. בלשונו של פליקס: "תרבה הפקעת החדשה של הלוף הנוצרת מעל הפקעת הישנה" 24 פליקס, שביעית א, עמ' 341 . אבל בפירוש הקצר פירש כמו שפירשנו בפירושנו הראשון. , ויש שפירשו משיגדלו עלים חדשים בשנה השמינית. המחלוקת היא כנראה בלוף סתם שאיננו יודעים ממתי הוא. אבל יש להניח שאם הוא יודע שהלוף נזרע בהיתר – אין סיבה לאסרו. הסיבה האפשרית היחידה לאסור לוף כזה היא משום מראית עין, שעוברי האורח והשכנים יסברו שהלוף גדל באיסור. בפירושנו לפרק ו נעיין בהלכות אלו (פ"ו מ"ג-מ"ד). בתוספתא ובירושלמי מובא מעשה: "מאימתי מותר אדן ליקח הלוף במוצאי שביעית מכל מקום? רבי יהודה אומר: מיד. אמר רבי יהודה: מעשה והיינו בעין כושי והיינו אוכלין לוף במוצאי החג של שביעית על פי רבי טרפון. אמר לו רבי יוסה: משם ראייה? עמכם הייתי, ומוצאי פסח היה" (תוס', פ"ד ה"ד; ירו', לו ע"א). עין כושי הוא יישוב בשרון, חורבת קוסיה היום. הסיפור מעיד עד כמה רופף הזיכרון האנושי, ושני החכמים שהיו אז תלמידים צעירים זוכרים אותו מעשה בשינוי "קל" שהופך אותו מבחינה הלכתית. במוצאי פסח כבר ודאי שהיבול החדש הגיע לשוק, וברור שלכל הדעות מותר לקחתו. בירושלמי מובא דיון נוסף בטעמו של רבי יהודה: "מה טעמא דרבי יודה? [גזרו על הלוף ולא גזרו על הירק]. מעתה אפילו בשביעית יהא מותר? בטמון אנן קיימין, שלא ילך ויביא מן האסור ויאמר מן הטמון הבאתי" (ירו', שם). פליקס מעדיף את הנוסח בכתב יד ליידן לפני התיקון: "מה טעמא דרבי יודה מעתה אפילו בשביעית יהא מותר? בטמון אנן קיימין, שלא ילך ויביא מן האסור ויאמר מן הטמון הבאתי". כלומר רבי יהודה מתיר כי מדובר בלוף שהיה טמון, כפי שהסברנו, אבל בשביעית אסור בגלל החשש שיביא מן האסור ויאמר "מן הטמון לקחתי". ההסבר הגיוני, אך אין הוא הולם את הנוסח של הירושלמי. התשובה ("מן הטמון") הייתה צריכה לבוא לפני השאלה ("מעתה אפילו בשביעית"). יתר על כן, באמת בשביעית מותר לקחת ירק כזה שגדל בשישית והוטמן באדמה. זאת ועוד. טעמו של רבי יהודה פשוט, הרי מדובר בירק של שישית, אם כן היה צריך לשאול על טעמם של חכמים. מבחינה טקסטואלית אין כל סיבה להעדיף את נוסח כתב יד ליידן על פני כתב יד רומי והדפוס, מה עוד שמגיה בכתב יד ליידן תיקן כמו הנוסח שלנו. בפירוש הארוך פליקס מציע כי התלמוד מתייחס למשנה ג (מחלוקת רבי אליעזר ורבי יהושע) ואומר שכשגזרו על עלי הלוף לא גזרו על גוף הפקעת של הלוף. ברם כל פירושו תמוה, שכן לא גזרו שאין לאכול את העלים, אדרבה, מותר לכל אחד לאכלם. נראה לנו לתקן אחרת את הנוסח ולגרוס: "מה טעמא דרבי יודה? גזרו על הירק ולא גזרו על הלוף. מעתה אפילו בשביעית יהא מותר? בטמון אנן קיימין. שלא ילך ויביא מן האסור ויאמר מן הטמון הבאתי". אם כן רבי יהודה טוען שכאשר גזרו שלא לקנות ירק מיד במוצאי שביעית (זו הגזרה שתידון להלן, פ"ו מ"ד) לא גזרו על הלוף. על כך התלמוד מקשה: אם אין גזרה האומנם מותר לאכלו גם בשנת השמיטה גם למי שאסר על ספיחים, זאת מתוך ההבנה שגזרת ספיחים והגזרה שלא לקנות ירק במוצאי שביעית חד הם, ומתרצת שאמנם מדובר בטמון, אבל קיימת הגזרה או החשש שיביא מן האסור. על כן בשביעית אין לאכול את הלוף, ובשמינית מחלוקת רבי יהודה וחכמים בשאלה האם גזרת הספיחים חלה על ירק מיוחד זה 25 הרא"ש פירש שגזרו על הלוף גזרה מיוחדת שלא נגזרה על שאר ירקות. הגזרה היא שלא יעקרוהו ביד אלא במערופות. ברם דומה שהסבר זה אינו ראלי. לכל הדעות מותר לעקור לוף ביד, והאיסור הוא להשתמש בכלים שהם מעין כלי חרישה. אם כן אין כל גזרה מיוחדת על לוף בהקשר זה, אלא להפך, הגבלה שלא לעקור אותו בכלים מסוימים. .
Sefaria · Mishnat Eretz Yisrael on Mishnah Sheviis 5:5
פירוש כל זה מבואר והלכה כחכמים:
Sefaria · Rambam on Mishnah Sheviis 5:5
ירושלמי מה טעמא דרבי יהודה גזרו על הלוף ולא גזרו על הירק מעתה אפילו בשבת יהא מותר בטמון אנן קיימין שלא ילך ויביא מן האיסור ואומר מן הטמון הבאתי. פי' מאי טעמא דר' יהודה כלומר מאי שנא דפליג הכא ומאי שנא גבי ירק לקמן בפ"ו (מ"ד דאסרי' במוצאי שביעית עד שיעשה כיוצא בו ולא פליג רבי יהודה ומשני גזרו על הלוף שלא יעקור אותו בשביעית אלא בשינוי במארופות של עץ לב"ש ובקורדום לב"ה הלכך מוצאי שביעית לא שכיח דאיסורא אבל ירק דלא גזרו לתולשן כי אורחיה שכיח נמי דאיסורא בשמינית ופריך מעתה אפילו בשבת כלומר בשביעית שנקראת שבת יהא מותר דלא תלינן ליה בשל שביעית דלא שכיח משום דלא אפשר בלא שינוי אלא אמרינן דמן הטמון בששית הוא ומשני בטמון אנן קיימין דבההוא הוא דאמרינן דאין דרך לעוקרו בשינוי כדי לטומנו עד מוצאי שביעית אבל בשביעית עצמה אם בא לקנות מע"ה חיישינן שמא יביא מן האיסור ויאמר מן הטמון הבאתי ורבנן סברי דאם כן במוצאי שביעית ניחוש משום הכי אסרי עד שירבה בחדש דהיינו מן הפסח ואילך כדתניא בירושל' (שם) א"ר יהודה מעשה שהיינו בעין כושין ואכלנו לוף ע"פ ר' טרפון במוצאי החג של מוצאי שביעית אמר לו ר' יוסי עמך הייתי ולא היה אלא במוצאי פסח:
Sefaria · Rash MiShantz on Mishnah Sheviis 5:5
ברע"ב ד"ה רי"א מיד ואע"ג כו' בלוף הואיל וצריך לעקרו בשביעית אלא בשנוי כו' הלכך כו' לא שכיח דאיסורא כ"ה בר"ש בפי' הירושלמי. לכאורה תמוה דהא פי' שם דאינו אלא בלא הוסיף ספיחין והני דהתירא נינהו ומה לן למיחש להו. וצ"ל דכוונתו דבהוסיפו ספיחין אסור לעקרן כלל בין ע"י שינוי בין שלא ע"י שינוי. וה"ל למיחש שמא עקר הני דהוסיפו. וע"י שינוי כדי לגנוב את העין לאמר דהן לא הוסיפו אבל בלא שינוי לא יעקור דזה אסור בין בהוסיפו ובין בלא הוסיפו:
Sefaria · Rashash on Mishnah Sheviis 5:5
רבי יהודה אומר מיד . פי' הר"ב הואיל וצריך לעקרו בשינוי לא שכיח במוצאי שביעית דאיסורא ומש"ה מותר מיד כדמסיק בירושלמי דבטמון אנן קיימין ואמרינן דאין דרך לעקור בשינוי של איסור כדי לטומנו עד מוצאי שביעית אבל בשביעית עצמו חיישינן שמא יביא מן האיסור הואיל ועכשיו קונים ממנו עוקר האיסור בשינוי ומוכרו מיד ויאמר מן הטמון הבאתי. הר"ש עם קצת תוס' באור: [*וחכמים אומרים משירבה החדש . כתב הר"ב בירושלמי מפרש כו'. וז"ל הפירוש שהזכרתי עד שירבה החדש שיוכל למצוא לוף הרבה כזה גדלים בהיתר והיינו מפסח ואילך ע"כ]:
Sefaria · Tosafot Yom Tov on Mishnah Sheviis 5:5
מאימתי מותר אדם ליקח לוף עלי לוף. דעיקר הלוף א"צ ביעור: במוצאי שביעית מהחשוד על השביעית ולא יהיה העלים צריכים ביעור כשיכלה לחיה מהשדה: ר' יהודה אומר מיד דלאותן שנזרעו בשביעית ליכא למיחש. דהרבה מענישי' ב"ד לזורע בפרהסיא. גם לאותן ששהו בארץ מששית לשביעית ליכא למיחש. דבמביא מהטמון בארץ מיירי. ומדא"א לעקרו בשביעית בפרהסיא כ"א בשנוי אפי' לב"ה כסי' כ' הלכך לא שכיח שיעקר בשנוי כדי לטמנם עד מוצאי שביעית. אבל בלא היו טמונים בשביעית. וקנה בשביעית גופה מהחשוד. ודאי חיישינן שמא משביעית הם ואמר שהמטמונים מששית הביא. כך נראה לי פירוש המשנה החמורה הזאת: וחכמים אומרים משירבה החדש ר"ל מפסח של ח' ואילך. שכבר מצוי אותו שגדל בח' והיינו ככל ירק [כפרק ו' משנה ד']:
Sefaria · Yachin on Mishnah Sheviis 5:22-25