Sheviis 7:2 — A Second Rule: Holiness without Biur
MishnayosZeraim › Sheviis › Perek 7 › Mishnah 2זְרָעִים ‹ שביעית ‹ פרק ז׳ ‹ משנה ב׳
A Second Rule: Holiness without Biur
וְעוֹד כְּלָל אַחֵר
This Mishnah is:drawing the boundary · with a machlokeswhat does that mean?▶ watch this partPart of a shared picture — this mishnah is the "lasts in the ground — sheviis, but no biur" path.
Mishnah שביעית ז׳:ב׳ · Sheviis 7:2
וְעוֹד כְּלָל אַחֵר אָמְרוּ,
כָּל שֶׁאֵינוֹ מַאֲכַל אָדָם וּמַאֲכַל בְּהֵמָה, וּמִמִּין הַצּוֹבְעִין, וּמִתְקַיֵּם בָּאָרֶץ,
יֶשׁ לוֹ שְׁבִיעִית וּלְדָמָיו שְׁבִיעִית,
אֵין לוֹ בִּעוּר וְאֵין לְדָמָיו בִּעוּר.
אֵי זֶהוּ,
עִקַּר הַלּוּף הַשּׁוֹטֶה, וְעִקַּר הַדַּנְדַּנָּה, וְהָעַרְקַבְנִין, וְהַחַלְבְּצִין, וְהַבֻּכְרִיָּה.
וּמִמִּין הַצּוֹבְעִין,
הַפּוּאָה וְהָרִכְפָּא,
יֵשׁ לָהֶם שְׁבִיעִית וְלִדְמֵיהֶן שְׁבִיעִית,
אֵין לָהֶם בִּעוּר וְלֹא לִדְמֵיהֶן בִּעוּר.
רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר,
דְּמֵיהֶם מִתְבַּעֲרִין עַד רֹאשׁ הַשָּׁנָה.
אָמְרוּ לוֹ,
לָהֶן אֵין בִּעוּר, קַל וָחֹמֶר לִדְמֵיהֶן:
And they stated yet another rule:
anything that is not human food or animal food, [yet] is of the dye-producing species, and endures in the ground -
it has Sheviis, and its proceeds have Sheviis;
but it is not subject to biur, nor are its proceeds.
What is this?
the root of wild arum, the root of mint, wild artichoke, chalvatzin, and bucharia.
And of the dye-producing species:
madder and mignonette,
they have Sheviis, and their proceeds have Sheviis;
but they are not subject to biur, nor are their proceeds.
Rabbi Meir says:
their proceeds must be removed [by biur] until Rosh Hashana.
They said to him:
[If] to them [the plants] there is no biur, a kal vachomer - all the more so - to their proceeds:
A reading aid, not an exact translation.
This English is a clause-by-clause rendering to help you follow the Hebrew. It is not word-for-word literal, and it is not a transcript of the recorded shiur — the audio carries explanation and context the translation deliberately leaves out.
Go deeperOpen what helps. Nothing here is needed to learn the Mishnah.
Structure
The Mishnah's Structure — one flow for 7:1 · 7:2▾
this mishnah is the "lasts in the ground — sheviis, but no biur" path
Summary Chartwhat does this mean?
A Second Rule: Holiness without Biur▾
| Case | Ruling | Reason |
|---|---|---|
| What changes for a plant that remains in the ground from year to year? | It has Sheviis — it and its money; but no biur — neither it nor its money | — |
| Which plants are these? | Roots of the wild luf and of the mint, arkavnin (the scorpion-plant), chalbetzin (a wild artichoke), bucheriah (a wild mini-melon) Dyes — puah and richpa (the Reseda plant) Sheviis — yes; biur — no, they and their money | — |
| Does the money of these no-biur plants still need to be removed? | Rabbi Meir: Yes — by Rosh Hashana of the eighth year | — |
| Chachamim: No | קַל וָחֹמֶר — if they themselves have no biur, surely their money has none |
Transcript
A machine transcript of the recorded shiur.
This is the shiur as spoken, transcribed automatically and left unedited — the wording is Ephraim's, and occasional transcription errors remain. It follows the audio word by word.
Transcript · click any word to jump
▾
All Meforshim
Study the meforshim on this mishnah (13)▾
עקר. שרש: ערקבנין. רבותי מפרשים עשב הגדל אצל הדקל ועולה ונכרך סביבות הדקל. ואני שמעתי שהוא עשב שעלין שלו דומות לעקרב: והחלבצין. השרשים של נץ חלב האמור למעלה: הבכריה. קורין לו בערבי כנג"ר: הפואה. בערבי פו"א ובלע"ז זרויי"א: הרכפה. שרשים שתחת הקרקע, ושולקין אותן ושותין מימיהן, ומי שיש לו תולעים בבטנו ימיתם: אין להם בעור. לפי שמתקימים בארץ ולא כלה לחיה מן השדה לפיכך אין צריך לבערו מן הבית: דמיהם מתבערים עד ראש השנה. הכי קאמר דמיהם צריך שיתבערו מן העולם קדם ראש השנה של שמינית. והוא הדין דהוי מצי למתני מתבערים אחר ראש השנה, שאם ישנן לאותן דמים בעולם אחר ראש השנה של שמינית חיב לבערם בקדשת שביעית: קל וחמר לדמיהן. ורבי מאיר סבר מחמיר אני בדמיהן יותר מבהן עצמן, דפרי עצמו מנכר ולא אתי למעבד ביה סחורה, אבל דמים לא מנכרי ואתי למעבד ביה סחורה. ואין הלכה כרבי מאיר:
עיקר – root. ערקבלין (palm-ivy/prickly creepers) – my Rabbis explain this as grass that grows near the palm tree and rises and is attached around the palm. But I heard that it is grass that its leaves are similar to a scorpion. והחלבצין (bulb of Ornithogalum) – the roots of the Ornithogalum that was mentioned above (in Mishnah 1 of this chapter). הבכרייה (hazelwort/spike-nard – an aromatic plant) – they call it KANGAR in Arabic. הפואה (dyer’s madder) – in Arabic, PUAH, and in the foreign language, ZRUYAH. הרכפה (tuberous-rooted plant used for dyeing/a kind of onion) – roots that are under the ground and they seethe it and drink from them their oil, and these are fit as an antidote to worms in the stomach. אין להם ביעור – because they continue to grow in the ground (as perennials) and they aren’t consumed by the beasts of chase/wildlife in the field, therefore, there is no need to remove them from the house. דמיהם מתבערים עד ר"ה – this is what he said: their monetary valu needs to be reoved from the world prior to Rosh Hashanah of the Eighth Year, and the same law applies that they had to teach in the Mishnah that they remove it it after Rosh Hashanah if there is anything of those funds in the world after Rosh Hashanah of the Eighth Year, one is obligated to remove them in the holiness of the Seventh Year. ק"ו לדמיהן – But Rabbi Meir held: I am stringent regarding their monies (from the sale of the produce) more than the actual produce itself, for the produce/fruit is recognized that it would not be used for commerce, but money is not recognized and one might come to use it for commerce. But the Halakha is not according to Rabbi Meir.
Sefaria · Bartenura on Mishnah Sheviis 7:2
Introduction In yesterday’s mishnah we learned that the laws of sabbatical produce apply fully to something that is food for humans or beasts or dyeing material and if left in the ground will rot. Our mishnah discusses what the laws are with regard to plants that are food or dyes but can be left in the ground without rotting. Important note: I have explained this mishnah according to the version found in good manuscripts of the Mishnah. The other version begins, “Anything that is not food for man.” In my opinion this version makes less sense is probably a mistake. And they said yet another general principle: Anything that is food for man or beast, or is used for dyeing, but can be left in the soil, the law of the sabbatical year applies both to it and to its money substitute but the law of removal does not apply to it or to its money substitute. If a plant can be left in the ground, then even though it is food or dye, only some of the laws of sheviit apply to it and some do not. Specifically the plant itself must be treated in the same way that sabbatical year produce is treated. However, the laws of removing it from one’s house do not apply. This is simple to understand. If the plant can be left in the ground, then there would be no reason to remove it from one’s home because one removes produce from one’s home only once that species can no longer be found in the field. Which are these? The root of wild luf, the root of ceterach, scolopendrium, the root of netz hahalav and buchreyah. As it did before, the mishnah now defines these categories. The plants listed here are edible roots and can be left in the ground without rotting. What is the species of dyeing matter? Puah ( and reseda. These dyes are roots and can be left in the ground. The law of the sabbatical year applies both to them and to their money substitute but the law of removal does not apply to them or to their money substitute. A summary of the rule in section four. Rabbi Meir says: their money substitutes must be removed by Rosh Hashanah. Rabbi Meir says that although these plants themselves need not be removed from one’s home during the sabbatical year, their money-substitutes (things bought with the proceeds of their sale) must be removed by the time the sabbatical year is over. According to Rabbi Meir, a person might forget that he bought something with the proceeds from selling sabbatical year produce. If he leaves these money-substitutes in one’s home after the sabbatical year, he will forget that they are supposed to be treated with the sanctity of sabbatical year produce. Therefore, he must remove them from his home by the time the sabbatical year is over. They said to him: since this law does not apply to the plants themselves, all the more so it does not apply to their money-substitute. The other rabbis respond that if the produce itself need not be removed from one’s house (because it always can exist in the field) then all the more so the money-substitutes, which have less sanctity, need not be removed.
Sefaria · English Explanation of Mishnah Sheviis 7:2
איזהו . בכמה נוסחאות ראיתי דהכא לא קתני איזה זה כמו במשנה א', אלא איזהו. וטעמא, דהכא רצה התנא להזכיר שני דברים הנזכרים כבר במשנה א', והם הלוף והדנדנה, אלא דהתם הוא העלה, והכא הוא העיקר, ומשום הכי קתני זהו, דהיא תיבה מורכבת מזה הוא, והכי פירושו איזה הוא הנזכר לעיל במשנה א' ומאכל בהמה . ולא הביא דוגמא אליו, ואפשר דאין לו דבר שיהיה בו רבותא לענין דין זה, ובאחריני דנקט הוא משום דאית בהו איזה רבותא, והבקי בהם ידענו: דמיהן מתבערין עד ר"ה . מדלא קאמר בפירוש קודם ר"ה, ש"מ דלית ליה לר"מ זמן קצוב לביעו' דמיהן, אלא מיד שמכר חייב לבער דמיהן, ולפי זה יש שמבערים היום ויש למחר, עד ר"ה, ואפשר דקמ"לן נמי שאם לא מכרם בשביעית שאינו חייב לבער דמיהם, ואע"פ שהם של פירות שביעית, כיון שאין עיקר חיוב בעוריהו לדידיה אלא משום גזירה, כמו שכתב הר"ב:
Sefaria · Hon Ashir on Mishnah Sheviis 7:2
(ד) כל שאינו. הואיל ואינו לעצים. כן כתב הר"מ. ומפרש דמתקים בארץ לא קאי אלא אמין הצובעים, אבל שאינו מאכל אדם ובהמה אף על פי שאינו מתקים אין להם בעור כו'. ונסח אחר כל שהוא מאכל אדם כו', ולגרסא זו מתקים בארץ אכלהו קאי:
Sefaria · Ikar Tosafot Yom Tov on Mishnah Sheviis 7:2
דמיהן מתבערין עד ר"ה. נראה לי דהכי פירושו דמיהן אם מכרן עד ר"ה מתבערין. אבל לאחר ר"ה אם מכרן. אין דמיהן מתבערין. דבודאי דמי פירות שביעית. אין ביעורן אלא לאחר ר"ה דווקא. אלא הא קאתי לאשמועינן דהני שאני. כיון דאין לדמיהן ביאור אלא משום חומרא. כדא"ל ר"מ מחמיר אני בדמיהן מבהן. ס"ל דלא החמירו בדמיהן של אלו. אלא במה שמכר מהן בשביעית עצמה. מאחר שאין להם דין ביעור מדברי תורה. די להחמיר לטעון ביעור לדמיהן שלפני ר"ה. ולא לדמיהן של אלו שנמכרו לאחר ר"ה. וידמה שזה הפירוש נכון מאד בכוונת המשנה. והמפרשים ז"ל נבוכו בלשון זה:
Sefaria · Lechem Shamayim on Mishnah Sheviis 7:2
ועוד כלל אחר אמרו כל שהוא וכו'. גרסי' אבל מתוך פי' הרמב"ם ז"ל נראה שהוא גורס כל שאינו וכן ג"כ שם בחבורו פ"ז: ומתקיים בארץ. פי' מהרי"ק ז"ל שם בפ"ז דרבינו מפ' שמה ששנינו בבבא שנית ומתקיים לא קאי אלא למין הצובעין כגון הפואה והרכפא אבל שאר דברים שאינם מאכל אדם ולא מאכל בהמה כגון עיקר הלוף השוטה ועיקר הדנדנה והעקרבנין בין שהן מתקיימין בין שאינם מתקיימין אין להם ביעור ולא לדמיהן ביעור עוד כתב שם בשם הר"י קורקוס ז"ל שה"ר שמשון והתוס' והראב"ד והרא"ש ז"ל כולם גורסים ועוד כלל אחר אמרו כל שהוא מאכל אדם ומאכל בהמה וממין הצובעין ומתקיים בארץ וכו' ע"כ: עיקר לוף השוטה. כתב ה"ר שמשון ז"ל מדקתני לוף שונוה ברישא ובסיפא ולא קתני לוף סתם משמע דחלוק עיקרו (אם יש טעות. ק"ל) מלוף ובירוש' תני ביה תלת מילין עלין שלו יש להן שביעית ולדמיהן שביעית יש להם ביעור ולדמיהן ביעור עיקר שלו אין לו ולא לדמיו שביעית ואין לו ולא לדמיו ביעור. פקח שלו יש להם שביעית ולדמיהם שביעית אין להם ביעור ולא לדמיהם ביעור ולא נתברר אי בלוף פקח איירי אי בשאר דברים ולכאורה בהא דאיירי בהא שמעתתא ובכל ענין קשה אמאי לא תני פקח שלו בהדי הנך דאין להן ביעור ע"כ. אבל הר"ש שירילי"ו ז"ל נראה דגריס הורד תני בי' תלת מלין וכו' ובמקום פקח שלו הוה גריס פיקא שלו שכן פי' פיקא שלו יש לורד למטה מעליו כמין פיקה עגולה ע"כ אבל ה"ר שמשון ז"ל נראה דלא הוה גריס ברישא הורד תני בי' תלת וכו' כמו שהוא בירוש' בדפוס: והערקבנין. פי' רבינו האי ז"ל צמח עבה מאוד ויש בו כמו ראשי המחטין: והרכפא. פי' הרמב"ם ז"ל רכפא נקרא בקם ובלעז ברזיל. כתב הר"ש שירילי"ו ז"ל ובירוש' בעי גבי עקרבנין ובוכריא דלא תני בהו עיקר בעלין שלהן יש ביעור או אין ביעור והתם מפ' לה: ר' מאיר אומר וכו'. אמרו לו להן אין ביעור ק"ו וכו'. ירושלמי תני אמר להן ר"מ מחמיר אני בדמים מן העיקר שהשמן של שביעית מדליקין בו מכרו ולקח בו שמן אין מדליקין בו וטעמא משום דשמן או פרי עצמו מינכר ולא אתי לעשות בו סחורה אבל דמים דחליפין הן לא מנכרי ואתי למעבד בהן סחורה וס"ל לר"מ דכיון דמצינו חומרא בדמים נחמיר עלייהו תו דאע"ג דדבר המתקיים לית לי' ביעור דמיו אית להו ביעור:
Sefaria · Melekhet Shelomoh on Mishnah Sheviis 7:2
ועוד כלל אחר אמרו כל שהוא מאוכל אדם ומאוכל בהמה וממין הצובעים ומתקיים בארץ – הכלל הוא צדו השני של הכלל שבמשנה הקודמת. שם דובר על צמחים שאינם מתקיימים וכאן על צמחים המתקיימים, כלומר שאין להם עונת קטיף מוגדרת. יש לו שביעית ולדמיו שביעית אין לו ביעור [ולא] – בכתב יד קופמן המילה חסרה ונוספה בצד, ולמעשה היא מיותרת, ולדמיו ביעור – ההלכה ברורה: אם אין זמן קבוע לקטיף, אין דין ביעור שביעית. בעדי נוסח אחרים: "ואין לדמיו ביעור". עדי נוסח אחדים גורסים "אינו מתקיים" 14 א , ב , ג 3 , ט , נ , ת , ת 3 – ואינו מתקיים. , ודומה שאין הדין עמם, שכן מה שאינו מתקיים יש לו ביעור ואילו למינים אלו אין ביעור. בעל מלאכת שלמה גרס "מתקיים" והניח כי הדבר חל רק על מין הצובעים, שכן אלו צריכתם היא לאחר זמן ולא בזמן שהם נקטפים. זמן הביעור שלהם איננו בוטני אלא בזמן הצביעה, ולכן הזמן הבוטני שלהם אין לו משמעות הלכתית. ואי זה זה [זה] 15 ראו לעיל, הערה למשנה א. עיקר הלוף השוטה – הפקעת של הלוף נשארת בשדה וניתן לאספה בכל זמן שרוצים, גם לאחר שנה 16 ראו לעיל, פירושנו לפ"ה מ"ג. , ועיקר הדנדנה – השורש של הדנדנה. במשנה הקודמת נאמר שהעלים שלהם יש להם ביעור. העקרבנים – ב- ל , ץ , ג 3 , ג 4 , ג 10 , ס – עקרבלים או ערקבלים, בשינויים קלים. חילופי נוסח אלו חוזרים גם במקורות מקבילים. העקרבנים (עקרבלים) מופיעים גם בתור אחת האפשרויות למרור 17 מכילתא דרבי שמעון בר יוחאי, שמות יב ח, עמ' 13 ; בבלי, פסחים לט ע"א, וראו פירושנו לפסחים פ"ב מ"ו. . והחלביצים – פליקס מסביר שאלו שורשי שרכים, והכוונה לשורשים של נץ החלב שנזכר במשנה הקודמת. בירושלמי: "ביצי נץ חלב" (לז ע"ב). והבוכרייה – זיהויה אינו ידוע. ממין הצובעים הפואה – כאמור הפואה מופיע רבות בתור צבע 18 כמו לעיל, פ"ה מ"ד. , יחד עם הסטיס, והוא צמח ירוק עד. והרכפא – רכפת הצבעים גם היא צמח צבע ידוע ממקורות רבים 19 הרא"ש יודע לספר כי אלו שורשים שמכינים מהם תרופות לחולי מעיים. . יש להן שביעית ולדמיהן שביעית אין להן ביעור ולא לדמיהן ביעור – כפי שאמרנו. המשפט מיותר ובא רק לשם אחידות הסגנון, ודנו בכך במשנה הקודמת. רבי מאיר אומר דמיהן מתבערין עד ראש השנה – בראש השנה של השנה השמינית יש לבער את דמיהם. אמרו לו להן אין ביעור קל וחומר לדמיהן – הרי דמי השביעית יונקים את קדושתם מחלות השביעית על הפרות, ואם לפרות אין ביעור – מדוע יחול דין ביעור על הכסף המחליף אותם? תשובתו של רבי מאיר מובאת בתוספתא: "רבי מאיר אומר: דמיהן מתבערין בראש שנה. אמרו לו: להם אין ביעור, קל וחומר לדמיהן. אמר להם: מחמיר אני בדמיהן יותר מן העיקר, [ש 20 כך בירושלמי, לז ע"ב. ]שמן של שביעית מדליקין בו, מכרו ולקח בו אחר אין מדליקין בו" (תוס', פ"ה ה"ד). אם כן זו גזרה מיוחדת האמורה לצמצם את המסחר בצמחי שביעית, וזאת כפי שחכמים צמצמו את השימוש בשמן של שביעית. על השימוש בשמן שביעית נדון להלן (פ"ט מ"ג). אגב משפט זה למדנו שני כללים חשובים בדבר שימוש בשמן של שביעית. ראשית מותר להשתמש בו להדלקה ולא רק למאכל, משום שזהו שימושו הרגיל והתדיר. זאת ועוד, למעשה אין לשמן עונה חקלאית, שהרי גם לאחר שכל הזיתים נמסקו אין השמן בבחינת "כלה מן השוק", אלא עומד למכירה וניצול במשך כל השנה. אם כן ההלכה, שרבי מאיר מציג אותה כמוסכמת, היא שדמיו מתבערים בראש השנה. כפי שנראה בפרק ט, לביעור זה יש משמעות חלקית בלבד. עוד משמע מהמשפט בתוספתא שאת השמן הזה אין צריך לבער, ובכך הוא דומה לנדון במשנה שהפרי עצמו אינו מבוער אבל דמיו מבוערים. בירושלמי נאמר: "ביין עד הפסח, בשמן עד העצרת ובגרוגרות עד הפורים" (לז ע"ב). עונת הזיתים נמשכת בארץ עד חנוכה בערך, לעתים אף מאוחר יותר, והפרי של השנה השביעית נקטף בשנה השמינית. על כן הכוונה לעצרת (שבועות) של השנה השמינית. נמצאנו למדים שהקל וחומר של רבי מאיר אינו מקובל בבסיסו. חכמים חולקים לא רק על ההלכה (הקלה) בדבר הביעור של דמי שביעית, אלא גם על ההלכה הקשה יותר (החומר). זו תופעה חוזרת שקל וחומר, או כל טיעון אחר, המובא במהלך הדיון הוא רק לשיטת אחד הצדדים. ייתכן שזו הסיבה לכך שהקל וחומר אינו במשנה, שכן עורך המשנה הכיר את המחלוקת על ביעור שמן ולכן קטע את המקור והתעלם מטיעונו של רבי מאיר. בדיוננו בפרק ט משנה ג נראה דעות אחרות על זמן הביעור של זיתים וענבים. כאמור, הצמחים הללו הם בדרך כלל הפקר. בשנה השביעית יש לחקלאי זמן בשפע, והוא עלול להשקיע אותו בליקוט צמחי צבע אלו. רבי מאיר רוצה לצמצם את רווחיו של זה, ואת כדאיות החיפוש. הוויכוח בין התנאים נשמע אותנטי, כלומר שאלו היו השיקולים של התנאים כפי שהושמעו בבית המדרש. בספרות התנאים נשתמרו קטעים מעטים שהם בבחינת סטנוגרמה של דיונים, וזה כנראה אחד מהם.
Sefaria · Mishnat Eretz Yisrael on Mishnah Sheviis 7:2
עקרבנין. עשב נקרא עקרביאן והחלבצין והבוכרה עשבים לא נודעו. הפואה ידוע פווה נקראת בלשון ערב ובלע"ז רוי"א. והרכבנא נקראת בק"ס ובלע"ז ברזי"ל ושאמר בזו ההלכה וממין הצובעין אינו מפרש כל מה שנכנס בכלל ההוא אבל הוא תחלת הדבר כפי מה שהוא אומר והוא שאמר בכלל מה שהקדמנו שכל מה שהוא ממין הצובעין ואינו מתקיים בארץ יש לו שביעית וביעור וכן לדמיו ומנה בכללן ספיחי אסטיס וקוצה ואחר כן אמר בכלל השני שכל מה שאינו ראוי לאלו השלשה ולא לאחד מהם לא למאכל אדם ולא לבהמה ולא לצבוע יש לו ולדמיו שביעית ואין לו ולא לדמיו ביעור וזה אם אינו מתקיים בארץ כמו כן מה שאמר בכלל מה שהקדמנו אחר כן הביא בזה הענין משלים ודמיונות וחזר והחל בדבר ואמר יש דברים ממין הצובעין שיש להם ולדמיהן שביעית אין להם ולא לדמיהן ביעור והוא הפואה והרכבנא שהם מתקיימין בארץ ולא ישיגם הפסד וענין אין להם ביעור שלא ימנע מלהתעסק בהם תמיד וליהנות מהם עד שישלימו ואין לשמור בזה שעת ביעור וכן בדמיהן אם נמכרו ואין הלכה כר"מ:
Sefaria · Rambam on Mishnah Sheviis 7:2
עיקר לוף שוטה. מדקתני לוף שוטה ברישא ובסיפא ולא קתני לוף סתם משמע דחלוק עיקרו מלוף ובירושלמי (שם) תני תלת מילין עליו שלו יש להן שביעית ולדמיהן שביעית יש להן ביעור ולדמיהן ביעור פיקח שלו יש לה שביעית ולדמיה שביעית אין לה ביעור ולדמיה אין ביעור עיקר שלו אין [לו] שביעית ולא לדמיו שביעית אין לו ביעור ולדמיו אין ביעור ולא נתבררה במאי איירי אי בלוף פיקח או בשאר דברים ולכאורה בהא דאיירי בהא שמעתא ובכל ענין קשה אמאי לא תני פיקח שלו בהדי הנך דאין להן ביעור: ערקבלין. בפרק עושין פסין (עירובין דף כו:) אמר ריש לקיש מאי ערקבלין אצוותא דדיקלא: חלביצין. מפרש בירושלמי (שם) ביצי נץ החלב והם השרשין דומין לביצים וכל הני לאוכלין לאדם ולבהמה: יש להן שביעית. להאכל בתורת שביעית ולא להפסידו וכן מין הצבעין נוהג בה קדושת שביעית שלא יצבע בהן בשכר אבל צובע בהן לעצמו ואין להם ולדמיהן ביעור דהיינו [אין] חייב לבערן כשאר פירות אלא אוכל לאחר הביעור ומין הצבעין צובע לעצמו אף לאחר שביעית אבל לא לשכר ולא לסחורה ולא לאיבוד וטעמא כדאמרי' בפרק בא סימן (שם) כלה לחיה מן השדה כלה לבהמתך מן הבית והני לא כלו להו דמתקיימין בארץ: דמיהן. דכל הני כגון עיקר לוף שוטה וחבריו צריך לבערן ולאוכלן עד ראש השנה של שמינית דמשם ואילך צריך להפקירן לכל העולם: ק"ו לדמיהם. בתוספתא קתני דאהדר להו ר"מ מחמיר אני בדמים מבעיקר שהשמן של שביעית מדליקין בו מכרו ולקח בו שמן אחר אין מדליקין בו וטעמא משום דפרי ושמן מינכר ולא אתי לעשות בהן סחורה ובירושלמי (שם) מייתי לה ומסיק עלה ר' אמי בשם רב' יוחנן החליף שמן בשמן שניהן אסורין כלומר אסורין להדליקן ושמא משום דמיחלפי אהדדי והיינו דאמר בתר הכי כיצד הוא [עושה] מחליף שניהן של חולין כלומר שיסברו דשניהם של חולין שהוחלף בשביעית והדר קאמר החליף יין בשמן כמה דתימא יין אין סכין בו ואין מדליקין בו ודכוותיה שמן אין סכין בו ואין מדליקין בו החליף עליהן בלולבין כמה דתימא עלין יש להם ביעור ודכוותיה לובלין יש להן ביעור החליף אוכלי אדם באוכלי בהמה כמה דתימא אוכלי אדם אין עושין מהן מלוגמא ודכוותה אוכלי בהמה אין עושין מהן מלוגמא והתנן מוכרים אוכלי אדם ואוכלי בהמה ליקח בהן אוכלי אדם אבל לא אוכלי בהמה אוכלי בהמה ליקח בהן אוכלי בהמה ואין צריך לומר אוכלי אדם ליקח בהן אוכלי בהמה כהדא קינסתא דירקא מסקין לה לאיגרא והיא יבשה מן גרמא כלומר אחר שיבשה דלא חזיא לאדם מותר ליקח בהן אוכלי בהמה ר' יוחנן בשם ר' שמעון בן יוצדק ביין עד הפסח ובשמן עד העצרת ובגרוגרות עד פורים ר' ביבי בשם ר' חנינא ובתמרים עד חנוכה ר' יחיאל בשם ר' יוחנן וחבורתא הוו יתבין מקשיין אמרי יש להן ביעור או אין להן ביעור כלומר אטו הני דחשיב ותו לא עבר ר' ינאי אמרי הא גברא נשאליניה אתון שאלוניה אמר להון כל דבר שדרכו לישור יש לו ביעור ושאין דרכו לישור אין לו ביעור ואלו יש מהן שדרכן לישור ויש מהן שאין דרכן לישור ושרי תנייה מיניה כלומר מלשון נושר ואינו מתקיים וטובא איכא אלא ששנה מקצתן ומינייהו ילפינן כל כיוצא בהן:
Sefaria · Rash MiShantz on Mishnah Sheviis 7:2
עי' היטב פי' הרמב"ם. ומשמע לי ממש"כ ושאמר בזו הלכה וממין הצובעים (כוונתו להשנוי בסיפא) אינו מפרש כו' אבל הוא תחלת הדבר כו' וכן לקמן וחזר והחל כו'. שלא היה גורס ברישא ומתקיים בארץ וזה דלא כהר"י קורקס שבכ"מ בפ"ז דהל' שמיטה הי"ד והתוי"ט. והאחרון שגה עוד במחכ"ת במש"כ אבל שאינו מאכל אדם ובהמה אע"פ כו' דהל"ל עוד ולא ממין הצובעים כמבואר בפי' הרמב"ם ובחבורו ובדברי הרי"ק ומאי דמשמע לפי פירושו דלא שנה התנא חילוק דהמתקיים בארץ אין לו ביעור אלא במין הצובעים דבמאכל אדם ובהמה אף המתקיים יש לו ביעור ומאי דהתנה בריש מתניתין דלעיל ואינו מתקיים צ"ל דלא קאי אלא אאו ממין הצובעים דסמיך ליה צע"ג. דמנ"ל לתנא זה דאדרבה דהא עיקר ד"ז ילפינן מקרא דולבהמתך ולחיה כו' כלה כו' משמעו דבמאכל בהמה איירי:
Sefaria · Rashash on Mishnah Sheviis 7:2
(פ"ז מ"ב ר"ש) ולא נתבררה במאי איירי וכו'. —הדבר ברור לדעתנו דאוורד דלעיל קאי, וכן בתוספתא פ"ה הי"ג תני דין עלי ורד, ועיקרו כדאיתא בירושלמי (לז ע"ב).
Sefaria · Sha'arei Torat Bavel on Mishnah Sheviis 7:2
כל שאינו מאכל אדם וכו' . הואיל ואינו לענים יש להן וכו' כ"כ הרמב"ם בחיבורו פ"ז ומפרש דומתקיים בארץ לא קאי אלא אמין הצובעים אבל שאינו מאכל אדם ובהמה אע"פ שאינו מתקיים בארץ אין להם ביעור כו' ומסתברא שהכריחו לכך שידע בטיב עיקר הלוף ודומיו השנויים במשנתנו שאינם מתקיימים בארץ. ונ"א כל שהוא מאכל אדם וכו'. וכן העתיקו התוס' בר"פ כלל גדול דשבת [דף סח]. ולגי' זו מתקיים בארץ אכולהו קאי וכן איתא במס' נדה בפרק בא סימן (נדה דף נא ע"ב). עיקר הלוף וכו' לא כלו להו. וכתב הכ"מ בשם הר"י קורקוס ז"ל דלהרמב"ם גרסינן התם הפואה והרכפה כו' לא כלו להו והשתא אין צורך לסברא שכתבתי: יש להם שביעית כו' ר' מאיר אומר כו' . הכא איכא למימר דמשום פלוגתא דרבי מאיר הדר תני יש להן וכו' ולדמיהן וכו'. דעלה קאי שפיר טפי רבי מאיר אומר דמיהן וכו'. ואי הכי איכא נמי למימר דלעיל איידי דסיפא תני תו יש להן וכו':
Sefaria · Tosafot Yom Tov on Mishnah Sheviis 7:2
או או: ומתקיים בארץ ר"ל או דחזי למאכל אדם וכו' רק שמתקיים ואינו כלה לחיה בחורף. מש"ה אין לו ביעור ויש גרסא אחרת כל שהוא מאכל אדם וכו'. ולפי הך גי'. הך מתקיים בארץ דקא מסיים תנא. אכולהו ג' קאי: ולדמיו שביעית דמדלא חזו להסקה רק לשאר צורך אדם. כגון לרפואה ומלוגמא וכדומה אין דינן כעצים סי' נ"ו: והערקבנין מין עשב: והחלבצין האזענקאהל: והבוכריה ווילדע קירביס וכולן מתקיימין בארץ. ואינן כלין בחורף לחיה בשדה. מיהו באינו מאכל אדם ומאכל וכו' וגם אינו מתקיים לא הביא דוגמא להן. משום דרבים הם. ואם אעפ"כ יחדם למאכל אדם. מחשבתו משוה להן אוכל [כדלקמן פ"ח מ"א] ועי' ראב"ד [פ"ז משמיטה הי"ד]: והרכפא מיני עשבים לצבע שמתקיימין בארץ: ואין לדמיו ביעור ר"ל במכרן אינו חייב לבער דמים שקבל. מדאינו כלה לחיה: ר' מאיר אומר דמיהם מתבערין עד ראש השנה ר"ל חייב לבערן קודם ר"ה של ח'. דאז זמן ביעור של אלו. וכ"ש שחייב לבערן אחר ר"ה. וטעמיה משום דדמים לא מינכרי. ואתו לאחלופי בשאר דמי שביעית:
Sefaria · Yachin on Mishnah Sheviis 7:2-26