Sheviis 8:3 — Selling Sheviis Produce
MishnayosZeraim › Sheviis › Perek 8 › Mishnah 3זְרָעִים ‹ שביעית ‹ פרק ח׳ ‹ משנה ג׳
Selling Sheviis Produce
מְכִירַת פֵּרוֹת שְׁבִיעִית
Mishnah שביעית ח׳:ג׳ · Sheviis 8:3
אֵין מוֹכְרִין פֵּרוֹת שְׁבִיעִית,
לֹא בְמִדָּה,
וְלֹא בְמִשְׁקָל,
וְלֹא בְמִנְיָן,
וְלֹא תְאֵנִים בְּמִנְיָן,
וְלֹא יָרָק בְּמִשְׁקָל.
בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים,
אַף לֹא אֲגֻדּוֹת.
וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים,
אֶת שֶׁדַּרְכּוֹ לֶאֱגֹד בַּבַּיִת,
אוֹגְדִין אוֹתוֹ בַּשּׁוּק,
כְּגוֹן הַכְּרֵשִׁין וְנֵץ הֶחָלָב:
One may not sell Sheviis produce,
not by measure,
nor by weight,
nor by count,
nor figs by count,
nor vegetables by weight.
Beis Shammai say:
not even in bundles.
and Beis Hillel say:
what is normally bundled at home,
one may bundle in the market,
such as leeks and star-of-Bethlehem:
A reading aid, not an exact translation.
This English is a clause-by-clause rendering to help you follow the Hebrew. It is not word-for-word literal, and it is not a transcript of the recorded shiur — the audio carries explanation and context the translation deliberately leaves out.
Go deeperOpen what helps. Nothing here is needed to learn the Mishnah.
Structure
The Mishnah's Structure▾
By measure, weight, or count — the same triad returns in Terumos.
Summary Chartwhat does this mean?
Selling Sheviis Produce▾
| Case | Ruling | Reason |
|---|---|---|
| May Sheviis produce be sold by measure, weight, or count? | No — estimate alone; not even the methods swapped (figs counted, vegetables weighed) | — |
| May vegetables be sold in bundles (agudos)? | Beis Shammai: No — not even in bundles | — |
| Beis Hillel: What is normally bundled at home may be bundled in the market — leeks and star-of-Bethlehem | — |
Transcript
A machine transcript of the recorded shiur.
This is the shiur as spoken, transcribed automatically and left unedited — the wording is Ephraim's, and occasional transcription errors remain. It follows the audio word by word.
Transcript · click any word to jump
▾
All Meforshim
Study the meforshim on this mishnah (11)▾
לא במדה ולא במשקל ולא במנין. כדי שימכרו בזול. אי נמי מתוך שאין מוכרין אותן כדרך שמוכרים בשאר שנים, ינהגו בהם קדשת שביעית ולא אתו לזלזולי בהו: אף לא אגדות. שלא ימכר כדרך שמוכרים בשאר שנים: ונץ חלב. מפרש בפרקין דלעיל:
לא במדה ולא משקל ולא במנין – in order that they can be sold cheaply. Alternatively, because they don’t sell them in the matter that they sell in the rest of the years, they will treat them with the Sanctity of the Seventh Year and not come to disregard/despise them. אף לא אגודות – that he will not sell it in the same manner that they sell it in the rest of the years. ועץ חלב – it is explained in the chapter above (Tractate Sheviit, Chapter 7, Mishnah 1).
Sefaria · Bartenura on Mishnah Sheviis 8:3
וכתב עלה רבינו הגאון אאמ"ו זצוק"ל וז"ל ק"ל אפי' שלא באגודה ליתסר לב"ש. דהרי לב"ש גם לאכול בטובה אסור מדדמי למכירה כפ"ד מ"ב. ונ"ל התם שהמלקט יחזיק טובה לבעל השדה. זה אסור. דרחמנא אפקריה. אבל מי שתלשו וזכה בו כבר. וודאי בלקט והותיר מותר למכרו. ומה"ט צריך להבליע דמי אתרוג בלולב דשמא לקטו הע"ה למכרו:
Sefaria · Boaz on Mishnah Sheviis 8:3
Introduction Today’s mishnah deals with selling sheviit produce. Above, in 7:3 we learned that one cannot engage in trade with sheviit produce. However, if one gathers produce from a field in order to use it at home and then there is some left over, he may sell it. Our mishnah teaches that even though under such circumstances he is allowed to sell the produce, he may not sell it in its normal manner. Produce of the seventh year may not be sold by measure, weight or number. When one comes to sell seventh year produce, he must not sell it in the normal manner, either by measure, weight or number, because this makes it look like he is engaging in trade. Neither may figs [be sold] by number, nor vegetables by weight. Albeck explains that they used to sell figs in bunches, and in each bunch there were 100 figs. It would obviously be forbidden to sell them this way. However, even if he changes the normal way of selling figs and sells them by number, say 50 figs, it is still prohibited. This might be akin to selling eggs by number instead of by the usual dozen. Similarly, vegetables were normally sold by the bunch. On sheviit, it is prohibited to sell them by weight, because this looks too much like engaging in trade. Bet Shammai says: they may not be sold, even in bundles. Bet Shammai adds that it is even forbidden to sell vegetables by bundles, even though this is not “by measure, weight or number,” which were prohibited in section one. To Bet Shammai, nothing can be sold in its normal manner. Rather one would have to sell them loose, roughly estimating how many are being sold. But Bet Hillel says: that which is usually tied in bundles [to bring] to the house may even be tied into bundles for the market, such as leeks and netz hahalav. To Bet Hillel, if there is a vegetable that one would normally make into bundles just to bring home, then he may make it into bundles and bring it to the store. This is permitted because it doesn’t necessarily look like he is bringing them to the market to engage in trade. The two examples are leeks and “netz hahalav” both mentioned above in 7:1.
Sefaria · English Explanation of Mishnah Sheviis 8:3
לא (במנה) [במדה] וכו' . כדי שימכרם בזול ע"י שינוי ויזכור כי פירות שביעית הם שצריך לינהוג בהם קדושת שביעית, הכי משמע בירושלמי (ה"ג כב:) , ולא ידענא אמאי פי' הר"ב הזול והשינוי בתרי טעמי. לא במדה ולא במשקל ולא במנין, סדר המדרגה כך היא, לא במשקל ולא במדה ולא במנין, כי המשקל מדוקדק הוא יותר מהמדה, והמדה מהמנין, ולא תנן הכי משום דפירושא דמתניתין הכי הוא, ולא במשקל את שדרכו במדה אע"ג דמשנה משאר שנים, ולא מבעיא שינוי כזה שמדקדק יותר, אלא אפילו במנין דמוזיל יותר אין מוכרין, ואי גרסינן ולא תאנים במנין דמניהו שמעינן דבכל ענין שמשנה אסור כמ"ש התי"ט, וברישא לא איירי בשינוי, צ"ל דהקדים מדה למשקל ככתוב במוכרים לא תעשו עול במשפט במדה ובמשקל (ויקרא יט, לה) : ולא תאנים במנין . מחוורתא כההיא דלא גריס ליה, כי סתם שם תאנים ר"ל לחים, ודרכם הוא דווקא במנין כדמשמע במסכת מעשרות כמה פעמים, דלא כמ"ש התי"ט דאין דרכם במנין, וקמ"לן התנא דאפילו ע"י שינוי אסור למכור, כמ"ש בשמו בדבור הנ"ל:
Sefaria · Hon Ashir on Mishnah Sheviis 8:3
(ד) לא במדה. הא דמתר למכר כתבו התוספות פרק קמא דראש השנה דהמלקט על מנת לאכל והותיר מתר למכר. ואפשר דלוקח על מנת לאכל לא חשיב סחורה אלא אם כן לוקח בזול על מנת למכר ביקר, שקונה להרויח. וכתב הר"מ שהדמים יש להן דין קדשת שביעית: (ה) לא תאנים כו'. אשמעינן דאף על גב דרגילות התאנים לשקלן כו' והוה אמינא דכשמשנה ומנאן סגי, וכן בירק דדרך למנותן אגדות והוה אמינא כי משנה ושוקלן שרי, קא משמע לן דאין מתר למכר באלו הדרכים אפלו בשנוי מכדרכו, אלא מוכר אכסרה כלומר באמד. תוספות יום טוב: (ו) בית שמאי אומרים אף לא אגדות. כלומר אף על פי שרוצה למכר שלא במנין אלא אכסרה: (ז) בבית. פרוש את שדרכו לאגד כשרוצה אותן לבית מתר להוליכו אגוד למכר. הר"ש:
Sefaria · Ikar Tosafot Yom Tov on Mishnah Sheviis 8:3
אין מוכרין פירות שביעית לא במדה וכו' ולא תאנים במנין. קשיא לי דאמאי אצטריך למהדר ולמיתני תו ולא תאנים במנין דכיון דתנא אין מוכרין פירות שביעית וכו' הכל בכלל דבשלמא ירק אפשר דלא הוי בכלל פירות ואת"ל דהוי הדר תנייה לאשמועי' ביה פלוגתא דב"ש וב"ה אבל תאנים קשה ואי הוי דרכן של תאנים לימכר בשאר השנים במשקל או במדה הוה אמרי' דאתא לאשמועי' דאפי' ע"י שנוי אסור וגלי בתאנים וה"ה בשאר פירות דלא תימא דוקא כשמוכר במדה דבר שדרכו לימדד ובמשקל דבר שדרכו לשקול ובמנין דבר שדרכו למנות אבל אי אפיך ושינה לית לן בה קמ"ל כך נלע"ד וכן מצאתי אח"כ שכתב קרוב לזה בתי"ט. וגם הר"ר יהוסף ז"ל מצאתי שכתב וז"ל ולא תאנים במנין פי' אע"פ שאין הדרך למכרן בכך וכן הירק אין הדרך למוכרו במשקל אפ"ה אסור כן נ"ל עכ"ל ז"ל: את שדרכו לאגוד אותו בבית. יש גורסין לבית והרמב"ם ז"ל פי' וז"ל שם פ' ששי דברים שדרכן ליאגד בבית למכרן בשוק אגודים אוגד אותם כדרך שאוגדן להביאם לבית לא כדרך שאוגדן לשוק כדי שלא יהא כמוכר בצמצום אבל דברים שאין דרכן ליאגד אלא לשוק אין אוגדין אותן ואפי' אותן שדרכן ליאגד בבית כשמוכר אותן בשוק מוכרן אכסרה לא במשקל ולא במדה ולא במנין ע"כ בהרחבת לשון קצת. והראב"ד ז"ל פי' לאגוד אותו בבית לאכלו והואיל שדרכו לאגדו אפי' לאכלו בביתו כדי שידע בכמה אגודות הוא מסתפק בשבוע גם כשימכור אותן בשוק אוגד אותו שאין אגודתו דרך סחורה אא"כ אין דרכו של ירק זה ליאגד אלא לימכר בשוק ע"כ. וקרוב לזה פי' ה"ר שמשון ז"ל. הכרישין ונץ החלב דרכן לאגדן אפי' בבית. וכתב ה"ר יהוסף ז"ל יש ס"א דגרסי' ליאגד בבית אוגדין אותו בשוק ונ"ל דטעות הוא דמה מועיל זה שהוא אוגדו בשוק כיון שהטעם הוא שאסור למכרו כדרך שמוכרו בשאר השנים ותו דכל הדברים אין אוגדין אותם בבית אלא בגנה אלא נראה דגרסי' לבית לשוק בלמ"ד וה"פ כל דבר שדרכו לאוגדו לבית כלומר המוליכו לביתו אוגדו כדי שלא יתקלקל או מטעם אחר ולא מטעם שרוצה למוכרו במנין האגודות אלא אף המוליכו לביתו לצרכו אוגדו אותו המין אוגדין אותו אף בשביעית לשוק כלומר כדי למכור עכ"ל ז"ל:
Sefaria · Melekhet Shelomoh on Mishnah Sheviis 8:3
אין מוכרין פירות שביעית – ההלכה מנוסחת בלשון שלילית, אבל למעשה היא חיובית ומתירה מסחר בצורה שונה במקצת מהרגיל. אולם אין בכך כדי לצמצם באופן משמעותי את היקף המסחר. מן הראוי לפתוח את משנתנו בדיון על מכירת פרות שביעית. אין במקורות ביטוי ברור לאיסור כללי על מסחר בשביעית, אבל ההיתרים הרבים מעידים על הגישה העקרונית שהמסחר אסור. המשנה בפרק הקודם קבעה בפשטות שאין עושים סחורה ב[פרות] שביעית (פ"ז מ"ג). בהלכה זו דנו לעיל 25 ראו עוד סנהדרין פ"ג מ"ג, וראו פירושנו למשנה, ראש השנה פ"א מ"ח ופירושנו לעיל פ"ד מ"ב. , וראינו שלפני דור אושא נפסלו אוספי שביעית לעדות. אוספים אלו רצו מן הסתם לסחור בפרות שאספו, או שרצו להסתפק באכילתם לאחר הביעור. מכל מקום, לאחר שהשלטונות הכבידו את לחצם ופסק הפטור ממסים בשנת שמיטה, התירו חכמים בדור אושא לאסוף פרות שביעית לצורך תשלום המס. את המס שילמו בעין או בכסף, ואם צריך היה לשלם בכסף צריך היה גם לסחור בפרות השביעית. מכל מקום רבי שמעון אומר שסוחרי שביעית פסולים לעדות. במקורות מצינו שתי גישות לאיסור זה. רבי יהודה מצמצם אותו עד למאוד ופוסל רק מי שמקצועו היחיד בשנה השביעית הוא מסחר בשביעית (פירושנו לפ"ז מ"ג), ואילו חכמים אוסרים כל מסחר מקצועי, אף אם לסוחר יש עבודה נוספת. עם זאת גם הם מתירים מסחר בעקיפין ומסחר מזדמן למי שנותרו בידו עודפים (פירושנו לפ"ז מ"ג). בתלמוד הבבלי מצויה הדרשה "והתורה אמרה: 'לאכלה' – ולא לסחורה!" (בבלי, עבודה זרה סב ע"א; בכורות יב ע"ב). הבבלי הבין את הדרשה כאוסרת פריעת חוב מדמי שביעית (להלן מ"ד), אבל הניסוח עצמו אוסר כל מסחר. לדרשה זו לא מצינו מקבילות קדומות. ברם ההלכה עצמה שאין פורעים חוב מדמי שביעית מבטאת התנגדות למסחר, שהרי פריעת חוב היא תשלום מסחרי לכל דבר. לעיל (פ"ד מ"ב) עסקנו בהסדר של "אוצר בית דין", שבית שמאי מתנגדים לו: "בית שמי אומרים אין אוכלין פירות שביעית בטובה ובית הלל אומרים בטובה ושלא בטובה. רבי יהודה אומר חילוף הדברים". ההתנגדות להסדר היא בשל החשש למסחר בפרות שביעית, אם כי ייתכן שבמקרה זה המרכיב הקובע היה שלדעת בית שמאי אין בהסדר הפקעה מוחלטת של הבעלות על השדה בשביעית. על כן התנגדו להסדר ללא קשר לבעיית המסחר בפרות שביעית. מחלוקת מוגבלת שנויה במפורש בתוספתא: "בית שמאי אומרים אין מוכרין פירות שביעית במעות אלא בפירות כדי שלא יקח בהן קורדום, ובית הלל מתירין" (פ"ו הי"ט). כפי שעולה מהעדויות שיובאו להלן רצו בית שמאי לצמצם את המסחר בשביעית ובית הלל הרחיבו אותו מעט. יש להניח שרבי יהודה השונה לעיל "חילוף הדברים" מבטא בכך מסורת שבית הלל הם אלו שרצו לצמצם את המסחר בשביעית. עם כל זאת אין בעדויות שבידינו ביטוי לכך שהייתה התנגדות הלכתית ברורה למסחר בפרות שביעית. מרוח הדברים ברור שחכמים רצו לצמצם מרכיב זה, אך לא יכלו לאסור אותו לחלוטין. על רקע זה יש להבין את המשנה שלפנינו. לא במידה – מידה היא כלי למדידת נפח סאה, קב וכיוצא באלו. ברוב המקורות בספרות חז"ל מדברים על מכירה במידה, אבל אין להסיק מכאן כי זו הייתה אכן דרך המכירה התדירה ביותר; [ו]לא במשקל – חלק מהמוצרים מכרו במשקל (ליטרא, מנה וכיוצא באלו) (לעיל עמ' 33), ולא במיניין – פרות יקרים מכרו במניין לפי כמות. כל שלוש השיטות נהוגות גם כיום. המכירה במניין מיועדת בדרך כלל למוצרים יקרים ומיוחדים. כך למשל המשנה מונה את מחירי הפרות במידות נפח: חצי קב חיטים, חצי לוג יין (משנה, פאה פ"ח מ"ה ומקבילות שנידונו בפירושנו לה), והברייתא מוסיפה: "רבי שמעון בן אלעזר אומר: עוכלא תבלין, וליטרא ירק, ועשרה אגוזין, וחמשה אפרסקין, ושני רמונים, ואתרוג אחד" (ירו', פאה פ"ח ה"ה, כ ע"ד; בבלי, עירובין כט ע"ב), וכן "תן לי עשרים ביצים או חמשים אגוזים, עשרה אפרסקין וחמשה רמונים ואתרוג אחד" (בבלי, ביצה כט ע"ב). אלו דוגמאות למכירה במשקל ובמניין. עד כאן ניתן להבין את המשנה באחת משתי צורות: או שאין למכור בכל השיטות הללו והמכירה צריכה להיות באומדנה, בהערכה כללית ולא במחיר מוגדר, או שהדבר תלוי בכל פרי ופרי – את שדרכו למכור במניין מותר למכור במשקל ולהפך. להלן נראה כי כך יש להבין את המשנה. הצירוף "מידה", "משקל" ו"מניין" מופיע פעמים רבות בהקשרים שונים. הוא מבטא הערכה כמותית מדויקת, ומעט מהדוגמאות יובאו להלן. נסתפק כאן בדוגמה אחת: "בכל מעשך ובכל משלח ידך – מה מעשיך שאינן לא במדה, ולא במשקל, ולא במנין, אף משלח ידך שאינו לא במדה ולא במשקל ולא במנין. מיכן אמרו המתפלל על המדוד, ועל השקול, ועל המנוי בשביל שיתברכו הרי זו תפלת שוא" (מדרש תנאים לדברים, טו י, עמ' 84). בחלק גדול מהמקרים הכוונה או במידה או במשקל, כפי שפירשנו. כך למשל: "אין נשבעין אלא על דבר שבמדה ושבמשקל ושבמנין" (משנה, שבועות פ"ו מ"ו; מכילתא דרבי ישמעאל, משפטים, נזיקין טו, עמ' 299). ברור שהכוונה אם יש אחד מהם בלבד, וכן במקומות נוספים (כגון תוס', ביצה פ"ג ה"ח). נראה שהתביעה של המשנה היא כפולה: האחת שהמכירה תיעשה בצורה בלתי מסחרית; אין זו תביעה סתמית למכירה ב"שינוי", אלא בצורה שיש בה יותר מעשה ידידות בין שכנים מעסק מסחרי. זאת ועוד, חכמים שאפו שכתוצאה מכך יהיה המחיר נמוך יותר. "למה? כדי שימכרו בזול" (ירו', לח ע"א). הגמרא שם שואלת על כך: "וישקלו בליטרא וימכרו בזול?", ועונה "אף הוא אינו נוהג בהן בקדושה". השאלה היא: הרי ניתן לשקול את הפרי כהלכה ועדיין למכור בזול, והתשובה היא שאם המחיר יהיה זול מדי לא ינהגו בפרות בקדושה. בשאלה יש עירוב של מעין תמימות עם תסכול: תמימות בהנחה שניתן להכתיב את מחיר השוק על ידי תביעה מופשטת "שימכרו בזול", ותסכול על כך שבפועל המכירה לא הייתה כל כך בזול. מכל מקום חכמים מודעים לתפיסה, הנשמעת מודרנית, שמכירה בזול משמעה זלזול בפרות, ולכן רוצים להפקיע את פרות השביעית מכללי השוק המסחרי, אך לאפשר סחר ידידותי בהם. אותה הלכה שנויה גם לגבי בכור, שאין למכור אותו במשקל, ועל כך שנינו: "אמר רבי בא בר ממל: אילו היה לי מי שיימנה עמי היתרתי בשר בכור להישקל בליטרא, והיתרתי שיהו עושין מלאכה בחולו שלמועד. כלום אסרו בשר בכור להישקל בליטרא לא כדי שיהו מוכרין אותו בזול? והן מערימין עליו ומוכרין אותו ביוקר..." (ירו', מועד קטן פ"ב ה"ג, פא ע"ב) 26 התוספתא מספרת שאכן בשר בכור נמכר בזול (תוס', בכורות פ"ג הי"ד, עמ' 537 ; ירו', מעשר שני פ"א ה"א, נב ע"ג). . רוב הדוגמאות למכירת בשר בספרות חז"ל הן בליטרא, כלומר במשקל. לכן נאסר למכור בכור במשקל ולא הוזכרה מכירה במידה או במניין, וזו ראיה נוספת לפרשנות המשנה כפי שהצענו. במקביל למשנתנו נאסרה גם מכירה של פרות יבוא במידה או במשקל או במניין (ירו', לח ע"א), כל זאת כדי לא לאפשר לסוחרים לרמות ולהטעות את הקונים שהפרות הם פרות חוץ לארץ, וכך יגבו עבורם מחיר מלא, בדרך המסחרית הרגילה. פרות שהגיעו מחוץ לארץ הם יקרים, והמוכרים יימנעו מן הסתם מלמכרם שלא במחיר מדוקדק. כך שאיסור על מכירה במניין מהווה בלם לייבוא פרות מחוץ לארץ. זו הייתה גם הסיבה לאיסור ייבוא ירקות בשעתו, איסור שרבי התיר (לעיל פ"ו מ"ד). האיסור היה רק על ירקות, כדי לא לאפשר לחקלאים להגניב לשוק ירקות שגידלו בשביעית ולהסתתר מאחורי הטענה שאלו ירקות יבוא. לא היה מקום לאיסור דומה על ייבוא פרות, שהרי מותר לקטוף פרות שביעית ולהביאם לשוק, וכל הדרישה הייתה שפרות הייבוא יימכרו תחת אותן מגבלות. בהמשך המשנה מובאות דוגמאות לכלל. כידוע רוב המשניות מסתפקות בדוגמאות ואינן מציעות כללים; הכלל ששנינו לעיל הוא סיכום של הפרטים, והדוגמאות המפורטות להלן קדמו לו. על כן אין צורך לחפש חידושים בכל אחת מהדוגמאות 27 זאת למשל בניגוד להצעתו של אלבק. . [ו]לא תאינים במיניין – אין למכור תאנים במניין. את התאנים הטריות מכרו באחת משתי צורות, לפי נפח (סאה או קב) או במניין, כגון "האומר לחברו הילך איסר זה ותן לי בו חמש תאנים, לא יאכל עד שיעשר, דברי רבי מאיר, רבי יהודה אומר: אוכל אחת אחת פטור, ואם צרף חייב. אמר רבי יהודה: מעשה בגנת ורדים שהיתה בירושלם, והיו תאנים נמכרות משלש ומארבע באיסר, ולא הופרש ממנה תרומה ומעשר מעולם" (משנה, מעשרות פ"ב מ"ה), ובהמשך שם: "הילך איסר זה בעשר תאנים שאבור לי..." (שם, מ"ו). גם מכירת תאנים בסאה נזכרת פעם אחת, אבל בהמשך המכירה שם היא לפי מניין (משנה, בבא בתרא פ"ו מ"ב). לפיכך יש להסיק שמכירה לפי נפח הייתה צורה נדירה 28 אלבק טען שמכרו תאנים בכלכלות שבכל אחת מהן מאה תאנים. ברם המקורות שהביא מעידים רק על העברת תאנים בכלכלה ולא על השימוש בכלכלה כיחידת מסחר. ראו למשל משנה, מעשרות פ"ב מ"ד ועוד. הקביעה שבכלכלה מאה תאנים מבוססת על משניות הנוקטות במניין מאה כדוגמה (להדגמת ההלכה), ואין ללמוד מהן על דרכי המסחר. ראו פירושנו לדמאי פ"ז מ"ו. . אם כן המשנה קובעת שתאנים אין מוכרים במניין אלא במידה או במשקל, וכבר ראינו כי כך יש לפרש את הכלל שכל דבר מותר למכור אבל בצורת מכירה שונה. מכירת תאנים, והירק הנזכר להלן, הן דוגמאות לכלל שברישא, "אין מוכרין פירות..."; כך פשוטם של דברים, והפרשנים עמלו ויגעו למצוא חידוש בכל אחת מהדוגמאות 29 תוספות יום טוב, מלאכת שלמה ועוד. . לעתים קרובות חכמים מסתפקים במתן דוגמאות ולעתים מנסחים כלל, ועסקנו בכך במבוא הכללי לפירוש המשניות. ולא ירק במשקל בית שמיי אומרים אף לא אגוד – ירקות מכרו בדרך כלל או במשקל, "ליטרא ירק" 30 ירו', פאה פ"ח ה"ה, כ ע"ד; בבלי, עירובין כט ע"ב; בבלי, סנהדרין צד ע"ב; ירו', תרומות פ"ט ה"ב, מו ע"ד; ספרי דברים, שיז, עמ' 360 ומקבילות, ועוד. השימוש בליטרא נעשה בעיקר במכירת מתכות, בשר ודגים. , או באגודות. המכירה באגודות נזכרת פעמים רבות כדוגמה הרגילה למכירת ירקות 31 משנה, פאה פ"ו מ"י; תרומות פ"ב מ"א; פ"ד מי"ג; תוס', דמאי פ"ח ה"ב ועוד. . את כלי הגננים מודדים אם הם מכילים אגודות ירק; כלי שיש בו חור שאגודת ירק נופלת ממנו איננו כלי (משנה, כלים פי"ז מ"א) ועוד. במיוחד נזכרות "האגודות של בית השוקים", אלו אגודות שהוכנו למכירה בשוק, והכנה זו היא גמר המלאכה שלהם. כלומר כך, ורק כך, הם נמכרים 32 משנה, מכשירין פ"ו מ"ב; תוס', פ"ג ה"ח, עמ' 675 . מובן שאם הפרות טרם נרטבו אין הם מוכשרים לקבל טומאה, עיין שם. . כפי שנראה להלן היו מקרים של מכירה במידה, אך אלו דוגמאות חריגות. צורת המכירה הייתה קבועה למדי במשך דורות, והייתה יכולה לשמש סימן למוצאו של היבול. כך אנו שומעים שפרות הגדלים בבית שאן נפטרו משביעית, וביניהם: "ובצלים הנמכרים, ובני המדינה הנמכרים במידה, ופול המצרי הנאגד בשיפה, ומינתה הנאגד בפני עצמה" (ירו', דמאי פ"ב ה"א, כב ע"ג), ובכתובת רחוב המקבילה הנוסח הוא: "והמינתה הנאגדת בפני עצמה, ופול המצרי הנאגד בשיפה... והאפונים הגמלונים הנימכרין במידה, והשום והבצלין בני המדינה הנמכרים במידה" 33 שורות 4-3 ; זוסמן, כתובת, עמ' 113-112 . . אם כן צורת האריזה היא סימן לכך שהפרי בא מהאזור המותר. פרי שבא מרחוק יותר (משטח שמחוץ לאזור המותר בעמק בית שאן) נארז אחרת. על כן חכמים קובעים שמותר למכור ירק, אך לא בצורתו הרגילה. [ו]בית הלל אומרים את שדרכו להאגד בבית אוגדין אותו בשוק כגון הכרישים ונץ החלב – פרי ששומרים אותו בבית כשהוא אגוד מותר גם למכרו אגוד, אף שזאת דרך המכירה הרגילה. נראה שהסיבה לכך היא שזאת האריזה הרגילה, גם במשק הביתי שלא למטרות מסחר, ולא תבעו שינוי גדול כל כך. קטע זה שבמשנה מוכיח את שהצענו לעיל ש"לא במידה ולא במשקל..." משמעו שמה שמוכרים במידה מותר למכור במשקל, ולהפך, אך לא בדרכו המסחרית הרגילה.
Sefaria · Mishnat Eretz Yisrael on Mishnah Sheviis 8:3
הוא אומר שהדבר המועט שמותר לאדם למכרו מפירות שביעית כמו שיתבאר אחר זה אסור למכרו על דרך מכירת שאר המכירות בשאר השנים שלא יראה סוחר בפירות שביעית אבל צריך לעשות ענין מעניני הפקר שבפירות שביעית כגון שימכור כפי שיזדמן לו במדה ולא במספר והדמים שהוא לוקח הם דמי שביעית ונתחייב בדין דמי שביעית כמו שיתבאר אחר זה: וכרישין הוא הכרתי: וגץ החלב נקרא בל' ערב מחלב וכבר פירשתי שמותם (פ"ז מ"א):
Sefaria · Rambam on Mishnah Sheviis 8:3
לא במדה. מפרש בירושלמי (ה"ג) טעמא כדי שימכרו בזול: אף לא אגודות. אין מביא בשוק: את שדרכו לאגוד. כשרוצה אותן לבית מותר להוליכן אגוד למכור: ירושלמי (ה"ג) למה כדי שימכרו בזול וישקלו בליטרא [וימכרו בזול] אם אומר אתה כן אף הוא אין נוהג בהן קדושה ככרות חוצה לארץ שנכנסו לארץ לא יהיו נמכרין לא במדה ולא במשקל ומנין אלא כפירות הארץ ואם היו ניכרין מותר. עוד ירושלמי (שם) רבי יוסי בשם רבי בא בר ממל זה שהוא מודד בכפישה ונסתיימה לו ב' וג"פ אסור למוד בו:
Sefaria · Rash MiShantz on Mishnah Sheviis 8:3
אין מוכרין וכו' . לא במדה כו'. כתב הרמב"ם מה שמותר למכור כדתנן בפ' דלעיל מ"ג וכדתנינן תו לקמן רפ"ט וע"ש בפירושו וז"ל התוספות בפ"ק דר"ה דמלקט ע"מ לאכול והותיר מותר למכור ואפשר דלוקח ע"מ לאכול לא חשיב סחורה אא"כ לוקח בזול ע"מ למכור ביוקר שקונה להרויח. וכתב עוד הרמב"ם שהדמים יש להם דין שביעית: ולא תאנים במנין ולא ירק במשקל . יצאו אלו מן הכלל לאשמועינן דאע"ג דרגילות התאנים לשקלן כד"א מנה דבילה וה"א דכשמשנה ומנאן סגי וכן בירק דרך למנותן אגודות אגודות כדתנן במ"ב פ"ג דדמאי הלוקח ירק כו' שאינו מחוסר אלא מנין וה"א כי משנה ושוקלן שרי קמ"ל דאין מותר למכור באלו הדרכים אפי' בשינוי מכדרכו אלא מוכר אכסרה כלומר באומד. [*ובמשניות הכתובים לא נכתב ולא תאנים במנין א"כ קתני ירק משום פלוגתא דבית שמאי ובית הלל]: [*ב"ש אומרים אף לא אגודות . כלומר אע"פ שרוצה למכור שלא במנין אלא אכסרה ועיין לקמן]: וב"ה אומרים את שדרכו לאגוד בבית וכו' . פי' הר"ש את שדרכו לאגוד כשרוצה אותן לבית מותר להוליכן אגוד למכור. ע"כ. והטעם כתב הראב"ד דהשתא אין האגודה דרך סחורה. ויש להרמב"ם פי' אחר בחבורו פ"ו דאגודות בית משונין מאגודות שוק וסברי ב"ה דבדרך אגודות בית רשאי לאוגדן לשוק [*ולמכור אכסרה ולא כדרך שאוגדים לשוק כדי שלא יהיה כמוכר מצומצם]: [*הכרשין . מפורש בפ"ק מ"ב]:
Sefaria · Tosafot Yom Tov on Mishnah Sheviis 8:3
ולא תאנים במנין כדי שימכר בזול. להיכירא דשביעית. ואע"ג דבל"ז אסור לסחורה. עכ"פ בלקט לעצמו והותר מותר [כפ"ז מ"ג]: ולא ירק במשקל קמ"ל אע"ג שזה שנוי. דתאנים אורחייהו למכור במשקל וירק במניין. אפ"ה אסור: בש"א אף לא אגודות אף בלא מניין אסור למכור אגודות רק ימכר הירק שלא אגוד. כדי לשנות מדרך סחורה בשאר שנים: ובה"א את שדרכו לאגוד בבית אם כשרוצה להביאן לאכילת ביתו נמי אוגדן: אוגדין אותו בשוק ר"ל אז מותר לאגדן למכור בשוק. דאז אין האגוד דרך סחורה. א"נ ה"ק כדרך שאגדן לצורך ביתו. מותר לאגדן למכור בשוק. דקשר בית משונה הוא: כגון הכרשין ונץ החלב עפ"ז סי' יב. יד:
Sefaria · Yachin on Mishnah Sheviis 8:19-24