Sheviis 9:3 — Why Three Lands
MishnayosZeraim › Sheviis › Perek 9 › Mishnah 3זְרָעִים ‹ שביעית ‹ פרק ט׳ ‹ משנה ג׳
Why Three Lands
לָמָּה אָמְרוּ שָׁלֹשׁ אֲרָצוֹת
Mishnah שביעית ט׳:ג׳ · Sheviis 9:3
וְלָמָּה אָמְרוּ שָׁלֹשׁ אֲרָצוֹת,
שֶׁיִּהְיוּ אוֹכְלִין בְּכָל אַחַת וְאַחַת עַד שֶׁיִּכְלֶה הָאַחֲרוֹן שֶׁבָּהּ.
רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, לֹא אָמְרוּ שָׁלֹשׁ אֲרָצוֹת אֶלָּא בִיהוּדָה.
וּשְׁאָר כָּל הָאֲרָצוֹת, כְּהַר הַמֶּלֶךְ.
וְכָל הָאֲרָצוֹת, כְּאַחַת לַזֵּיתִים וְלַתְּמָרִים:
And why did they say three lands?
So that they may eat in each one until the last [of that species] in it is gone.
Rabbi Shimon says: they said three lands only regarding Yehuda.
And all the other lands are like the King's Mountain.
And all the lands are as one regarding olives and dates:
A reading aid, not an exact translation.
This English is a clause-by-clause rendering to help you follow the Hebrew. It is not word-for-word literal, and it is not a transcript of the recorded shiur — the audio carries explanation and context the translation deliberately leaves out.
Go deeperOpen what helps. Nothing here is needed to learn the Mishnah.
Structure
The Mishnah's Structure▾
Read against 9:2's map — how far its fences hold.
Summary Chartwhat does this mean?
Why Three Lands▾
| Case | Ruling | Reason |
|---|---|---|
| Why did they say three lands? | Tanna Kamma: So that in each land they keep eating until the last of that land's produce is gone — the latest sub-region carries the whole land | — |
| Rabbi Shimon: Only Yehuda has three; all the rest are like Har HaMelech — keep eating as long as produce lasts there | — | |
| And what of olives and dates? | All the lands are one — keep eating until the last is gone from the whole of Eretz Yisrael | — |
Transcript
A machine transcript of the recorded shiur.
This is the shiur as spoken, transcribed automatically and left unedited — the wording is Ephraim's, and occasional transcription errors remain. It follows the audio word by word.
Transcript · click any word to jump
▾
All Meforshim
Study the meforshim on this mishnah (10)▾
ולמה אמרו שלש ארצות. הואיל ושלש ארצות בכל אחת הרי כאן תשע ארצות, למאי הלכתא אמרו שלש ארצות לבעור ותו לא: שיהיו אוכלים. אוכלים ביהודה עד שיכלה האחרון שבשלש ארצותיה, וכן בגליל, וכן בעבר הירדן. אבל אין אוכלים ביהודה על ידי אותן שבגליל, ולא בגליל על ידי אותן שביהודה, דגמירי דאין חיה שביהודה מתרחקת לצאת מיהודה לגליל, ומגליל ליהודה, אבל יוצאה היא מגליל לגליל ומיהודה ליהודה: ושאר כל הארצות כהר המלך. שאר כל הארצות שבארץ ישראל אוכלים על ידי הפרות הנמצאים בהר המלך, והוא היה רב הפרות ואחרון מכל שאר ארצות שבארץ ישראל: וכל הארצות כאחת לזיתים ולתמרים. כל הארצות שבארץ ישראל אוכלים זיתים ותמרים על ידי ארץ אחת שלא כלו בה הזיתים והתמרים לחיה מן השדה, בין שתהיה הארץ ההיא ביהודה או בעבר הירדן או בגליל. ואין הלכה כרבי שמעון:
ולמה אמרו ג' ארצות – since there are three lands in each one, that makes here nine lands, for what Halakha did they say that there are three lands for removal [from the house] and not more? שיהיו אוכלים בכל אחת ואחת עד שיכלה האחרון שבה – they eat in Judea/Yehuda until the last [of the Seventh Year produce] runs out in its three lands, and similarly in the Galilee and similarly in the Transjordan. But if they don’t eat in Judea through that which is in the Galilee, nor in the Galilee through that which is in Judea, and we learn/derive that no beast that is in Judea distances itself to leave from Judea to the Galilee, or from the Galilee to Judea, but they leave from [one part of] Galilee to [another part of] Galilee and from [one part of] Judea to another [part of] Judea. ושאר כל הארצות כהר המלך – the rest of all the lands that are in the Land of Israel eat through the produce/fruit that are found in the Mountain of the King and they were the majority of the produce and last from all the est of the lands in the Land of Israel. וכל הארצות כאחת לזיתים ולתמרים – all the lands that are in the Land o Israel eat olives and dates through one land that didn’t cease in it the olives and dates for beasts from the field, whether they are in this land in Judea or in Transjordan or in the Galilee. But the Halakha is not according to Rabbi Shimon.
Sefaria · Bartenura on Mishnah Sheviis 9:3
Introduction This mishnah is a continuation of yesterday’s mishnah, which dealt with the division of the land of Israel into three territories. Why did they speak of three territories? So that they may eat in each country until the last of the seventh year produce in that country is ended. This is the same explanation that we provided in the introduction to yesterday’s mishnah. The reason that they divided the land of Israel into three territories was to allow one to eat produce as long as that produce was found somewhere else in that specific sub-territory, for instance, the Lower Galilee. Rabbi Shimon says: they have spoken of three countries only in the case of Judea, but all other territories are to be regarded as King’s mountain (Har. Rabbi Shimon disagrees with the entire meaning of the division of the land into three territories. The only land divided into three territories is Judea, but the rest of the land of Israel follows the King’s Mountain, the mountainous region in Judea. In other words, people in the Galilee and in Transjordan can eat a certain produce as long as that produce is found in the region of the King’s Mountain. It is unclear whether this section is Rabbi Shimon’s opinion, or that of the anonymous author of section one. In either case, someone holds that when it comes to olives and dates, as long as they can be found on the trees anywhere in the land of Israel, one can store them in one’s home. In other words, there is no division of the land of Israel when it comes to olives and dates.
Sefaria · English Explanation of Mishnah Sheviis 9:3
(ה) לא אמרו כו'. רבי שמעון פליג אתנא קמא דסבירא ליה דדין שלש ארצות הן יהודה כו' ובכל ארץ מהן שלש אלא דלענין שביעית כל ארץ אחת היא, ואמר רבי שמעון דאדרבה לא אמרו שלש ארצות אלא בארץ אחת, אבל זאת הארץ היא יהודה בלבד. אמנם שאר ארצות כו': (ו) וכל כו'. סובר רבי שמעון דלזיתים ותמרים מתרחקים. דהא דאין מתרחקים גמירי כו' ובהני גדלים ולפיכך מתרחקים (ועין בתוספות חדשים שהשיג על זה הפרוש ומסיק קים להו לרבנן דפרות הללו כלים בכל מקום בשוה). ור"מ כתב דזאת הבבא דוכל הארצות דברי הכל היא:
Sefaria · Ikar Tosafot Yom Tov on Mishnah Sheviis 9:3
משנה לחם וכל הארצות כו'. עפיר"ש ז"ל. והשתא זיתים ניחא שכל הארצות שוות אבל ענבים כו'. נראה שצ"ל אבל תמרים. ועדיין הלשון צ"ע. כמדומה גרסא אחרת היתה להר"ש בגמרא דידן בפמש"נ.
Sefaria · Lechem Shamayim on Mishnah Sheviis 9:3
ולמה אמרו שלש ארצות וכו'. הואיל וג' ארצות בכל אחת הרי כאן תשע ארצות וכו'. לשון ר"ע ז"ל וכתב עליו ה"ר יהוסף ז"ל פי' זה מגומגם הרבה דהא נשארה קושיא גדולה מזו בידנו א"כ למה אמרו שלש לכל א' ותו מה ענין ר"ש לכאן ואם נאמר דה"ק מתני' ולמה אמרו שיש שלש ארצות לכל א' הוה אתי שפיר אך נ"ל דקצת קשה דהול"ל ולמה אמרו וכו' שלא יהו אוכלין וכו' אלא על האחרון שבה וצ"ע ונ"ל דה"ק למה אמרו שלש ארצות לביעור וה"ה שבא לשאול גם למה אמרו שיש שלש לכל א' אלא ששאל על הראשונה וה"ק והרי לשון הפסוק משמע שכל מקום שכלה מן השדה יבער מינו א"כ מה זה שאמר שיש שלש ארצות לביעור ומשני שיהו אוכלין בכל אחת וכו' כלומר בא להשמיענו שאין צריך לבער עד שיכלה האחרון שבה ועל כן אמר שיש שלש ארצות שיש בכל א' שלש ארצות חלוקות עכ"ל ז"ל. ורש"י ז"ל פי' שם עד שיכלה האחרון שבה עד שיכלה האחרון שבשלש ארצותיה וכמו שהביא ר"ע ז"ל וכן פי' גם הרמב"ם ז"ל אבל תוס' ז"ל כתבו על פי' רש"י ז"ל דאין נראה דאם אינם חלוקות למה שונה שלש ארצות בכל אחת ועוד קשה לר"י דמדקאמר ר"ש אומר לא אמרו שלש ארצות אלא ביהודה מכלל דלת"ק שלש ארצות חלוקות שכל אחת חלוקה לביעור ור"ש נמי מודה להו ביהודה לכך נראה לפרש דאחרון שבה היינו כגון פירות שבהר עד שיכלה אחרון שבהר ופירות שבעמקים עד שיכלה אחרון שבעמקים וכן שבשפלה עד שיכלה אחרון שבשפלה ע"כ {הגה"ה לשון החכם הר"ס ז"ל פי' הרמב"ם ז"ל שאין נפקותא במה שכל ארץ מאלו הג' ארצות מחולקות לשלש ארצות שכל השלש ארצות שיש בכל אחד כולן נחשבות כאחת וכן כתב בחבורו הגדול וקשה הרבה למה חלקום כל א' לשלש ארצות כיון שאין נפקותא כלל. אמנם הרב ר"ש ז"ל פי' בשם הירוש' שאין חיה שבהר גדלה בעמק ולא שבעמק גדלה בהר ועל פי זה פי' שבכל א' משלש ארצות אלו יש הר ושפלה ועמק וחיה של הר אינה הולכת לעמק ולא לשפלה וכן של העמק אינה הולכת להר ולא לשפלה וכן של שפלה אינה הולכת לא להר ולא לעמק אבל הולכת מהר להר ומעמק לעמק ומשפלה לשפלה. אבל חיה שביהודה אינה הולכת לעבר הירדן ולגליל אפי' מהר להר ומעמק לעמק ומשפלה לשפלה וכן של עבר הירדן אינה הולכת ליהודה ולא לגליל וכן של הגליל אינה הולכת ליהודה ולא לעבר הירדן ומעתה מבואר טעם חילוק ג' ארצות וכל א' מחולקת לשלש ואין להאריך. עכ"ל ז"ל:}. וכתב הר"ש שירילי"ו ז"ל אבל הנכון הוא דלעולם בכולן הר בפני עצמו ושפלה בפני עצמו ועמק בפני עצמו ומתני' תרתי קמ"ל חדא דאין כל ההרים שוים ולא כל השפלות שוות ולא כל העמקים שוין אלא הרים דיהודה לעצמן והרים דעבר הירדן לעצמן והרים דגליל לעצמן וכן שפלה דיהודה לעצמה ושפלה דעבר הירדן לעצמה ושפל' דגליל לעצמה וכן עמק דיהודה לעצמו ועמק דעבר הירדן לעצמו ועמק דגליל לעצמו והיינו רישא דתנן שלש ארצות לביעור יהודה ועבר הירדן והגליל ובסיפא אשמועינן דכל הפרכיא והפרכיא מתחלקת לשלש הר לחוד ושפלה לחוד ועמק לחוד והאי דינא בכל הפרכיא והפרכיא והיינו דתנן ושלש שלש ארצות לכל אחת ואחת לאשמועי' דיהודה עצמה מתחלקת לשלש וכן עבר הירדן והשתא בעי ולמה אמרו שלש ארצות שיהו אוכלין בכל אחת ואחת עד שיכלה האחרון דכל הר המלך אחת ונפקא מינה להא דאמרי' בפ' הניזקין ששים ריבוא עיירות היו לו לינאי המלך בהר המלך דכולן שיעורן אחד: לא אמרו ג' ארצות אלא ביהודה. שגבולו גדול ולכך יש חלוק בו בין הר ושפלה ועמק אבל כל שאר הארצות הן כהר המלך דהוא דיהודה. ואי גרסינן בהר המלך בבי"ת ה"פ שיעור זמן כל הארצות כל זמן שיש בהר המלך: וכל הארצות כאחת לזיתים ולתמרים. סתמא הוא וכולי עלמא ובירוש' מפרש זמן ביעור דידהו וה"ג התם תני אף לחרובין כל הארצות כאחת. תני אוכלין על התמרים עד שיכלו מיריחו שהיא עיר התמרים כדכתיב בקעת יריחו עיר התמרים עד צוער ושם בפסחים קתני עד שיכלה האחרון שבצוער. ועל הזיתים אוכלין עד שיכלו ממרון ומגוש חלב. וכי קתני מתניתין שלש ארצות לביעור בשאר כל פירות האילן:
Sefaria · Melekhet Shelomoh on Mishnah Sheviis 9:3
ולמה אמרו שלוש ארצות – לשם מה החלוקה לשלוש ארצות. נראה שמשנתנו הכירה את המשנה הקודמת או את ההלכה שבה. אולי לא את כל המשנה, אך לבטח את פתיחתה. עם זאת, התחושה היא ששתי המשניות לא יצאו מתחת ידי אותו עורך, שהרי בעצם כבר במשנה הקודמת יש תשובה לשאלה של המשנה, שהרי נאמר בה "שלוש ארצות לביעור". ש[י]היו אוכלין מכל אחת ואחת עד שיכלה האחרון שבא[ה] – בכל אזור אוכלים עד שיכלה הפרי האחרון מאותו אזור. רבי שמעון אומר לא אמרו שלש ארצות אלא ביהודה ושאר כל הארצות כהר המלך – דברי רבי שמעון חוזרים למשנה הקודמת, והוא חולק על הכותרת "שלוש ארצות". דברי רבי שמעון מנוסחים בתוספתא כך: "לא אמרו שלש ארצות אלא ביהודה, ושאר כל ארצות אוכלין והולכין עד שיכלה מבית אל ומיגורדה [מגידרה] של קיסריון [קיסרין]" (פ"ז ה"י). זו כמובן הקלה גדולה. רבי שמעון מכיר את ההלכה הקדומה בדבר חלוקה לשלושה אזורי משנה (משנה ב לעיל), שכן הוא מביאה בלשון "לא אמרו שלש ארצות". זו ראיה תוספת לתיארוך המשנה הקודמת לדור יבנה או לפניו. כפי שאמרנו לעיל גם רבן שמעון בן גמליאל מכיר את ההלכה שבמשנה. עד למרד בר כוכבא הייתה יהודה מרכז היישוב היהודי, על כן טבעי שבאותם ימים נהגה חלוקת משנה רק ביהודה, ולפי הסבר זה רבי שמעון מייצג את ההלכה הקדומה. גם במשנתנו "הר המלך" הוא המקבילה לכל יהודה. עוד נאמר בתוספתא: "אוכלין מבית המלך עד שיכלה מבית אל..." (פ"ז הי"ב). שוב לפנינו שלושה ניסוחים לאותה הלכה. "כהר המלך" משמעו מבית אל, שהיא המקום האחרון שיש בו פרות בהר המלך. "גידרה של קסרין" איננה תל גדור (תל אל שיח זיראק) השוכנת על מצוק מעל הים מדרום לקיסריה, שכן אין בה ממצא ארכאולוגי מהתקופה שאנו עוסקים בה 61 פורת ואחרים, עמק חפר, עמ' 113 . , אלא אתר אחר סמוך לקיסריה שאיננו יכולים לזהותו. אולי שכן האתר ליד תל גדור, אך לא באתר המסומן אלא בצדו, או שהתחום העתיק נהרס על ידי גלי הים. בית אל נבחרה משום שהיא הר גבוה, הגבוה בארץ יהודה, והפרות שם מבשילים מאוחר. "גידרה של קיסרין" היא כנראה מקום השוק או הנמל ליד קיסריה. מסתבר שהשוק שליד העיר הגדולה היה המקום שנוקזו אליו הפרות מכל האזור. אם כן, בכל הארצות הביעור הוא לפי המועד האחרון שיש בו פרות ביהודה. ברוב העדויות משתמע שדעת חכמים היא המקובלת. כל הארצות כאחת לזיתים ולתמרים – מימרה זו חוזרת לכאורה לדעתם של חכמים (מלאכת שלמה), ואמנם החלוקה לאזורי משנה שרירה, אבל זמן הביעור של זיתים ותמרים הוא אחיד בכל הארץ. רבי שמעון בן אלעזר מוסיף לקבוצה זו את החרובים (תוס', פ"ז הי"ז; ירו', לח ע"ד). מסתבר ששלושת הפרות הללו הודגשו משום שהפרי יבש ונשמר זמן רב. אוכלים את הפרות הללו ללא שימור ועיבוד זמן רב לאחר קטיפתם, לכן אין טעם לקבוע זמן שונה בכל אזור. בתוספתא מפורטים זמנים שונים לכל פרי. זיתים אוכלים עד שיכלה האחרון שבתקוע או שבגוש חלב (תוס', פ"ז הט"ו) או שבמירון (ירו', לח ע"ד), ובתמרים עד שיכלה האחרון שבצוער (תוס', שם) או שביריחו (ירו', שם). מירון או גוש חלב מייצגים את הגליל העליון שגדלו בו זיתים בשפע רב, וצוער את עמק הירדן. צוער עצמה מצויה מחוץ לגבולות הארץ, ובתיאור העמק שביהודה הוזכרו רק יריחו ועין גדי שמצפון לצוער. עם זאת, ממסמכי בבתא אנו לומדים על יישוב יהודי נכבד באזור בדור יבנה. הסברנו את המשפט "וכל הארצות..." לדעת חכמים. ברם ניתן להסבירו בדוחק גם לשיטת רבי שמעון. בכל הארצות אוכלים עד שיכלה מיהודה, אבל בזיתים עד שיכלה מהגליל העליון. לעומת זאת קשה במקצת להבין את החידוש בתמרים: הרי אוכלים בתמרים עד שיכלה מיהודה! אבל המשפט עשוי להתאים לרבי שמעון, אם כי אז יש לפרש שהוא לא נאמר ברצף עם המשפט הקודם של רבי שמעון אלא כשני משפטים נפרדים שנאמרו בהזדמנויות שונות, והמשפט השני היה מחובר עם הנוסח שבתוספתא ובברייתא בירושלמי, כך: 1."כל הארצות כהר המלך"; 2. כל הארצות כאחת לזיתים (עד שיכלה האחרון במירון/תקוע/גוש חלב), ולתמרים (עד שיכלה האחרון בצוער/יריחו). אם כך הוא, הרי שגם כאן הניסוח של המשנה הוא קיצור של הניסוח המלא שהשתמר במקבילות. במקביל אנו שומעים גם על מועדים אחרים לביעור זיתים וענבים. בעיית היסוד היא שהשמן והיין אינם נאכלים רק בעונה. הם אמורים להספיק לכל השנה וכל עניין הביעור אינו מתאים להם, וביררנו זאת במבוא. מכל מקום, במקורות מופיעים גם זמנים אחרים. עד ראש השנה (תוס', פ"ח ה"ד), או: "ביין עד הפסח, בשמן עד העצרת ובגרוגרות עד הפורים" (ירו', פ"ז ה"ב, לז רע"ג). פירטנו קביעות אלו בפירושנו לעיל (פ"ז מ"ב). אשר לשאר פרות האילן התוספתא אומרת "אוכלין מה שבהר על שבעמק וממה שבעמק על שבהר" (פ"ז הט"ז). נמצאנו למדים שהכלל הקובע ש"שלוש ארצות הן, וכל אחת מחולקת לשלוש" הוא כלל כללי ביותר. יש החולקים עליו, ויש המגבילים אותו ומוציאים ממנו מינים מסוימים. אין הוא בסיס להלכה, ויש לראותו כסיכום ביניים שיש בו מסגרת ספרותית בלבד.
Sefaria · Mishnat Eretz Yisrael on Mishnah Sheviis 9:3
לפי שאמר כאשר הקדמנו שלש ארצות לבעור ואמר אח"כ של שלש שלש שאל השואל ואמר מה תועלת יש לזה החלוק שחלקם שלש אחר שהם ט' ארצות כמו שאמר והשיב ואמר שהתועלת שיהו אוכלין בכל אחת ואחת עד שיכלה האחרון שבה והדמיון לזה כגון שיהו לו פירות גליל העליון יאכל מהם כ"ז שהמין ההוא נמצא בגליל העליון או בתחתון או בעמק ואם פסקו הפירות ההם מב' גבולי ארץ הגליל ועודם בגליל הג' יש לו לאכול ממה שיש ברשותו עד שיפסוק האחרון ושאמר לענין של שלש שלש אינו לענין תוספת דין מן הדינים אבל הוא מכלל ההגבלות שנתן להם: וכל הארצות כאחת לזיתים ולתמרים. הוא שיאכל מן הזיתים או מן השמן שיש אצלו כ"ז שיש זיתים נמצאים באיזו ארץ שתהיה מא"י וכן התמרים ואין הלכה כר"ש:
Sefaria · Rambam on Mishnah Sheviis 9:3
וכל הארצות כאחת לזיתים ולתמרים. בפ' מקום שנהגו (שם) תניא אוכלין בענבים עד הפסח בזיתים עד העצרת בגרוגרות עד החנוכה בתמרים עד הפורים והשתא זיתים ותמרים ניחא שכל ארצות שוות אבל ענבים וגרוגרות הרי שלש ארצות הרי שלשה בכל אחת ושמא התם במאוחרות קאמר:
Sefaria · Rash MiShantz on Mishnah Sheviis 9:3
עד שיכלה האחרון שבה . פי' הר"ב שבג' ארצותיה. וכ"פ הרמב"ם ומסיים ושאמר של שלש שלש אינו לענין תוספת דין מן הדינין אבל הוא מכלל ההגבלות שנתן להם ע"כ: רבי שמעון אומר לא אמרו ג' ארצות אלא ביהודה . ר"ש פליג את"ק דס"ל דדין ג' ארצות הן יהודה ועבר הירדן והגליל ובכל ארץ מהם ג' אלא דלענין שביעית כל ארץ אחת היא ואמר ר"ש דאדרבא לא אמרו ג' ארצות אלא בארץ אחת שהיא נחלקת בעצמה לג' אבל זאת הארץ היא יהודה בלבד אמנם שאר הארצות כו' ועם זה תתיישב קושית התוס' שהקשו מדאמר ר"ש ג' ארצות ביהודה כ"ש לת"ק דהא משמע דר"ש בא להודות להם בזה. ולפי מ"ש ניחא: וכל הארצות כאחת לזיתים ולתמרים . סובר ר"ש דלזיתים ותמרים מתרחקים. דהא אין מתרחקים טעמא משום דגמירי דאין חיה שביהודה גדילה על פירות שבגליל וכו' כדאי' בפ' מקום שנהגו (פסחים דף נב ע"ב). וס"ל לר"ש דבהני פירות גדילים. ולפיכך מתרחקים. ומדברי הרמב"ם בפ"ז בחבורו שזאת הבבא דוכל הארצות כו' אינה דברי ר"ש וכן מוכחת הברייתא שהביא הר"ב במשנה ח:
Sefaria · Tosafot Yom Tov on Mishnah Sheviis 9:3
שיהיו אוכלין בכל אחת ואחת עד שיכלה האחרון שבה שבג' ארצותיה. ולירושל' הנ"ל אג' ארצות שבכ"א קאי מתני': ושאר כל הארצות כהר המלך דשם רבוי פירות: וכל הארצות כאחת לזיתים ולתמרים דאע"ג דאין חי' שביהודה גדילה אפירות שבגליל. בשביל פירות אלו מתרחקי' החיות:
Sefaria · Yachin on Mishnah Sheviis 9:22-24