Sheviis 9:4 — Eating from Ownerless Produce
MishnayosZeraim › Sheviis › Perek 9 › Mishnah 4זְרָעִים ‹ שביעית ‹ פרק ט׳ ‹ משנה ד׳
Eating from Ownerless Produce
אוֹכְלִין עַל הַמֻּפְקָר
Mishnah שביעית ט׳:ד׳ · Sheviis 9:4
אוֹכְלִין עַל הַמֻּפְקָר, אֲבָל לֹא עַל הַשָּׁמוּר.
רַבִּי יוֹסֵי מַתִּיר אַף עַל הַשָּׁמוּר.
אוֹכְלִין עַל הַטְּפִיחִין וְעַל הַדּוּפְרָא, אֲבָל לֹא עַל הַסִּתְוָנִיּוֹת.
רַבִּי יְהוּדָה מַתִּיר כָּל זְמַן שֶׁבִּכְּרוּ עַד שֶׁלֹּא יִכְלֶה הַקָּיִץ:
One may eat on the strength of ownerless [produce], but not on the strength of guarded [produce].
Rabbi Yose permits [it] even on the strength of guarded [produce].
One may eat on the strength of [poor-quality] tefichin-figs and the twice-bearing [fig], but not on the strength of the winter [grapes].
Rabbi Yehuda permits [it] as long as they began to ripen before the summer [fruit] ended:
A reading aid, not an exact translation.
This English is a clause-by-clause rendering to help you follow the Hebrew. It is not word-for-word literal, and it is not a transcript of the recorded shiur — the audio carries explanation and context the translation deliberately leaves out.
Go deeperOpen what helps. Nothing here is needed to learn the Mishnah.
Summary Chartwhat does this mean?
Eating from Ownerless Produce▾
| Case | Ruling | Reason |
|---|---|---|
| May one keep eating stored produce on the strength of produce still growing in a guarded field (shamur — where the animals cannot reach it)? | Tanna Kamma: No — only on the mufkar (ownerless, open to man and beast) | — |
| Rabbi Yossi: Yes — even on the shamur | — | |
| And what of the late bearers — grain in tefichin (bird feeders), dufra (twice-bearing figs), sisvaniyos (autumn grapes)? | Tanna Kamma: On the first two — yes; on the sisvaniyos — no | — |
| Rabbi Yehuda: Mutar on the sisvaniyos too, so long as they began ripening before the Sheviis summer ended | — |
Transcript
A machine transcript of the recorded shiur.
This is the shiur as spoken, transcribed automatically and left unedited — the wording is Ephraim's, and occasional transcription errors remain. It follows the audio word by word.
Transcript · click any word to jump
▾
All Meforshim
Study the meforshim on this mishnah (9)▾
אוכלים על המפקר. אוכלים ממה שבבית על ידי שמצוי מאותו המין בשדה במקום מפקר. אבל אם פסק וכלה אותו המין ממקום המפקר, אף על פי שנמצא ממנו במקום השמור בבתים או בגנות חיב לבער, כדאמרן כלה לחיה מן השדה כלה לבהמתך מן הבית: רבי יוסי מתיר אף על השמור. ואין הלכה כרבי יוסי: אוכלים על הטפיחים. על מה שמשימים העופות בטפיחים, שהן כלי חרס הבנויים בכתל אשר שם צפרים יקננו. ואוכלים ממה שבבית כל זמן שמצוי מאותו המין בטפיחים: ועל הדופרא. אילן שעושה פרות שני פעמים בשנה, אוכלים בראשון עד שיכלה האחרון שבמינם: אבל לא על הסתוניות. אין אוכלין בענבים על ידי הענבים הגדלים בימות הסתיו: רבי יהודה מתיר. לאכל בענבים על ידי הסתוניות כל זמן שבכרו קדם שיכלה הקיץ. ואין הלכה כרבי יהודה:
אוכלין על המפקר – they eat from what is in the house through that which is found from the same species in the field in an ownerless place. But if it that species stopped and ceased from the place that is ownerless, even though it is found of it in a guarded place in the houses or in the gardens, he is liable to remove them [from the house] as we say that it ceased for the beasts from the field, it ceased for the cattle from the house. ר' יוסי מתיר אף על השמור – but the Halakha is not according to Rabbi Yossi. אוכלים על הטפיחים (they eat the stinted/poor grains or the growth between the grass) – on what the birds place in the stinted poor/stinted grains, that are earthenware jugs that are built into the wall where there birds that build a nest. And they eat from what is in the house all the while that it is found from that species in the poor/stinted-grains. ועל הדופרא (a species that bears a species of figs twice a year) a tree that makes fruit twice in a year, they eat the first until the last runs out that is in their species. אבל א על הסתווניות – they don’t eat the grapes through the grapes that grow in the days of the autumn (i.e., winter fruit). רבי יהודה מתיר – [Rabbi Yehuda permits] to eat grapes through the winter fruit/that grow in the autumn all the while that they produce first fruits prior to the end of he summer. But the Halakha is not according to Rabbi Yehuda.
Sefaria · Bartenura on Mishnah Sheviis 9:4
Introduction Our mishnah defines what type of produce must be found in the field such that that type of produce may continue to be stored and eaten in one’s home. One may eat by virtue of similar produce regarded as ownerless [still found in the fields], but not when it was stored [and declared ownerless]. This is an important clarification. All produce that grows in the field on Sheviit is considered ownerless anyone may come and pick it. One can store that produce and eat it at home as long as ownerless produce of the same kind is found in the field. Once the ownerless produce in the field is gone, one can no longer eat it at home. However, if someone stored that produce and then made it ownerless later so that anyone (including animals) could come and eat it, this doesn’t count as “found in the field.” This will not allow one to eat such produce at home. Rabbi Yose permits even when it was stored [and then declared ownerless]. Rabbi Yose allows one to continue to eat produce even if the only other type of produce of this nature that is “found in the field” is something that a person once stored and only then made ownerless so that others or animals could come and eat it. One may continue to eat by virtue of the poor grains [that grow between the grass], or by virtue of the trees that yield bi-annually, but one must not eat by virtue of winter-grapes. The produce that is found in the field can be a low quality version of the same kind that is stored in one’s house. So if there are poor grains that grow among the grasses in the field, then one can continue to eat similar type of grains, but of higher quality, in one’s home. The same is true of a tree that produces two yields, one in the spring and one in the summer. If the summer yield is still in the tree then one can continue to eat that which is stored at home. However, when it comes to grapes, “winter-grapes” do not count. Grapes in Israel are harvested in the fall and once the fall-grapes are no longer on the vines, one cannot store the grapes (or their by-products) at home. Rabbi Judah permits provided they began to ripen before the summer [of the seventh year] had ended. Rabbi Judah says that these winter-grapes do count if they started to ripen before summer was over. In such a case they are considered close enough to fall-grapes that one can eat other stored fall-grapes (and their by-products) when these winter-grapes are found in the field.
Sefaria · English Explanation of Mishnah Sheviis 9:4
(ז) השמור. ותימה דלתנא קמא שמור הינו מה שבבתים ומה שבגנות, ואי אמרת אף על השמור אם כן זמן הבעור אימתי כו'. ונראה לי שזה שאמר רבי יוסי הכי קאמר, לא כדברי תנא קמא שאוסר על כל שמור, אלא מצינו שרשאי לאכל אף על השמור, ותפסת מעט כו', והינו בכגון מחבר באילן והאילן במקום שמור הוא עומד, מכל מקום הואיל והפרות עדין במחבר אוכלים עליהם. תוספות יום טוב:
Sefaria · Ikar Tosafot Yom Tov on Mishnah Sheviis 9:4
אוכלין על המופקר וכו'. בירוש' מפ' דהאי ת"ק ר"ש הוא. ומאי טעמא דר"ש את הוא שגרמת לך שלא לאכול ששמרתו ועברת אעשה דתשמטנה ונטשתה ושוב אין לסמוך על אותן פירות. וכתב הר"ש שירילי"ו ז"ל כיון דבירוש' פירש דמתני' יחידאה היא לא קיימא לן כסתם יחידאה והדרינן לכללין ר' יוסי ור"ש הלכה כר' יוסי ע"כ: ר' יוסי אומר אף על השמור. שאלמלא שהן שמורים החיה יכולה לאכול מהן: אוכלין על הטפיחין. פי' הרמב"ם ז"ל שהוא לשון רבים מטופח הנזכר בריש כלאים הפורקדן והטופח נקרא בערבי קורטמן ורוצה לומר הגרגרים הקשין ממיני התבואה והקטניות שאינם נזרעין ושם בחבורו פ"ז לקח ג"כ הדמיון בענבים קשים. אבל בירוש' מפ' טפיחים שבעכו ור' יוסי קאמר לה ופי' בערוך שהן כלי חרס הבנוים בכותלים שמקננים בהן העופות. ולפי זה ר' יוסי אזיל לטעמי' דאוכלין אף על השמור דר' יוסי הוא דתני לה כדאמרן: אבל לא על הסתוניות. פי' ה"ר יהוסף ז"ל בין שהן ממין אילן שאינו טוען אלא פרי אחד ובין מאילן דופרא כולן אסורין ע"כ: ור' יהודה מתיר וכו'. פי' ה"ר שמשון ז"ל והכי נמי פליג ר' יהודה בדיופרא הגר"י לנדא מגיה כבסתוניות.] סתוניות דתניא בירוש' ר' יהודה מתיר בדיופרין והן שבכרו עד שלא יכלה הקיץ:
Sefaria · Melekhet Shelomoh on Mishnah Sheviis 9:4
הכובש שלושה כבשים בחבית אחת – שלושה מיני פרות שכבשן ביחד למעין סלט. את השאלה האם אלו פרות או ירקות נברר להלן. לכל פרי מועד ביעור אחר, והשאלה היא מה יקבע את מועד הביעור של החבית. רבי אליעזר אומר אוכלים על הראשון – רבי אליעזר מחמיר כדרכו וקובע שיש לבער את הפרי לפי המועד המוקדם. רבי יהושע אומר אף על האחרון – רבי יהושע מיקל לבער אפילו לפי המועד של הפרי האחרון, רבן גמליאל אומר כל שכלא מינו מן השדה יבער מינו מן החבית – יש להתייחס לכל מרכיב בחבית בנפרד. רבי אליעזר ורבי יהושע רואים בכל אשר בחבית פרי אחד ורבן גמליאל רואה בהם פרות נפרדים, אף שוודאי הטעם עבר ממין אחד לשני, והלכה כדבריו – המשפט חסר בעדי נוסח אחדים 62 א , ל , מ , ס , פ , ץ וכן "במשניות מדויקות", כדברי בעל מלאכת שלמה. . הלומדים שעסקו במשניות במהלך הדורות למדו אותן מתוך מגמה לברר את פסק ההלכה, על כן הוסיפו לעצמם לעתים הערות על ההלכה, ואלו חדרו לעתים לנוסח המשנה. תוספת מעין זו אופיינית לדפוס קושטא 63 ראו תיאור כתבי היד למסכת יומא. . במקרה שלפנינו יש להודות שלנוסח "הלכה כ..." עדות נאמנה, ואולי היה מקום להעדיפה. ברם אפשטיין צודק בקובעו שצמד המילים הללו אינו במשנה 64 אפשטיין, מבוא, עמ' 687 . . בירושלמי נאמר "תני והלכה כדבריו" (ירו', לט ע"א), מכאן שמילים אלו לא היו בנוסח המשנה שעמד לפני אמוראי ארץ ישראל (מלאכת שלמה). המשפט חדר אפוא למשנה מתוך הירושלמי. במשנה בכלל אין פסקי הלכה רבים 65 אפשטיין, שם; פירושנו לפאה פ"ג מ"ו; יבמות פ"ד מי"ג. לפסיקת הלכה "פרטית" ראו מנחות פ"ד מ"ג; נידה פ"א מ"ג, והנספח לפירושנו למסכת ביצה. , ויש לברר את הנוסח בכל מקום שהצירוף "הלכה כ..." מופיע בו במשנה. מכל מקום אף כאשר יש פסק כזה, בספרות התנאית או האמוראית, אין זה פסק הלכה המקובל על הכול, אלא ביטוי לדעתו של תנא או אמורא מסוים 66 ראו הנספח למסכת ביצה. . רבי שמעון אומר כל הירק אחד לביעור – בהבנה הפשוטה דעתו של רבי שמעון אינה קשורה למחלוקת הקודמת אלא היא עניין חדש, והמשך לדעתו בעניין ביעור פרות. רבי שמעון טוען שאוכלים את כל הפרות עד שיכלו ביהודה, ואין חלוקת משנה בכל יתר האזורים אלא ביהודה, וכן אין חלוקה לאזורי ביעור של ירק. מסתבר שגם לדעת רבי שמעון אין אוכלים מירק אחד על רעהו, אלא שאותו ירק הוא מין אחד בכל הארץ, כפי שיוסבר להלן. אפשרות אחרת היא שבתוך אותו אזור אוכלים מירק אחד על השני עד שיכלה הירק האחרון, או שכל הירקות חולקו לקבוצות עונתיות וכל ירקות העונה באותו אזור נחשבות מין אחד. כל שלושת הפירושים הללו באו מתוך התפיסה שהמשפט הבא מדגים את דעת רבי שמעון. אבל ייתכן שהתנא שאמר את המשפט הבא חולק על רבי שמעון, וראו להלן. אוכלין ברגילה – הרגילה היא ירק בר קיצי המכונה כך עד היום, עד שיכלו הסנריות מבקעת בית נטופה – בקעת בית נטופה במרכז הגליל היא בקעה חמה ואדמתה, אדמת "טרה רוסה", פורייה ועמוקה. אבל הניקוז של הבקעה בעייתי, על כן לא היה אפשר לגדל בה אלא גידולי קיץ. לא ברור מה הן הסנדיות, אבל נראה שהן קרובות לרגילה. לדעת רבי שמעון מותר לאכול את הרגילה בכל הארץ ולסמוך על הסנדיות שנותרו בבקעת בית נטופה; שם כנראה נותר אותו מין זמן רב. בתוספתא הנוסח הוא "אוכלין ברגילה עד שיכלו אגוטרי, ובני גליל העליון עד שיכלו לופסי בית דגן וחברותיה. בגליל התחתון עד שיכלו אוזניות של שמעון אנא" (תוס', פ"ז הי"ג). המשפט הראשון מקביל למשנה, וקרוב לוודאי שכל הקטע מקביל למשנה. ברור שלפי דעה זו לכל אזור זמן שונה, והוא נקבע כנראה לפי הירק האחרון באזור. ה"אגוטרי" מקביל לסנדיות בבקעת בית נטופה שבמשנה. בית נטופה היא בגליל התחתון, ולכאורה הדבר קשה: אם אוכלים עד שיכלה ירק פלוני (אגוטרי/סנדיות) בבקעת בית נטופה – אי אפשר לאכול את כל הירקות עד שיכלו אוזניות ממקום אחר. אלא יש לומר שכל הירקות חולקו לקבוצות עונתיות: הרגילה בקבוצת גידולי הקיץ והאוזניות בקבוצת החורף. "בית דגן" היא היישוב הנקרא היום בית ג'ן בגליל העליון. "שמעון אנא" היא סימונייה, שמרון המקראית בצפון עמק יזרעאל (ליד מקומה של נהלל היום). "לפוסי בית דגן" הם הלפסן (משנה, כלאים פ"א מ"ה) או הלפת (ראו פירושנו לכלאים פ"א מ"ג). את ה"אגוטרי" וה"אוזניות" אין בידינו לזהות, וממילא כל הבנת המשפט אינה מבוססת. כאמור אין ביטחון שכל אלו הם דברי רבי שמעון. ייתכן שלדעתו כל הירקות של כל האזורים הם בבחינת מין אחד, והתנא בעל המשפט האחרון חולק עליו. כל המשנה עוסקת לכאורה בירקות, וממילא עולה שאלת ספיחי שביעית. אם ספיחי שביעית אסורים – אין כל סיבה לקבוע את זמן הביעור שלהם, שהרי הם אסורים מכול וכול. פליקס מסביר את המשנה לפי דרכו: גזרת ספיחים נקבעה בדור יבנה על ידי רבן גמליאל ובית דינו, ומשנתנו לפני גזרת ספיחים 67 ראו הדיון המסכם בפירושנו לפ"ט מ"ב. . ברם פירוש זה מוקשה מתוכו: הרי החולקים במשנה הם רבי אליעזר ורבי יהושע, והם הם חבריו של רבן גמליאל ובני זמנו! האם ניתן לדחוק ולצמצם את המשנה לזמן שלפני הטלת הגזרה? על כן נראה לנו לחלק את המשנה. החלק הראשון, העוסק בכבשים, עוסק בפרות ולא בירקות. אמנם סתם "כבש" הוא של ירקות כבושים, כמו ששנינו בדיני נדרים בדבר מי שנודר "מן הכבוש – אין אסור אלא מן הכבוש של ירק" (משנה, נדרים פ"ו מ"ג). אבל המשנה גם מעידה שיש גם כבש של פרות. וכן בספרא: "ושאר כל פרות האילן אין את רשאי לכבוש מהם ולשלוק מהם... אלא כעונתן למעשרות כך עונתן לשביעית" (ספרא, בהר פרק א הי"ב, קו ע"ג). אם כן אסור לכבוש פרות שאינם מתאימים למאכל, אבל כובשים פרות רגילים. המשך המשנה שלנו הוא בוודאי בירקות, אבל הדובר הוא רבי שמעון, והוא אינו מקבל את גזרת הספיחים. בדרך דומה יש להבין הלכה אחרת: "בראשונה היו אומרין אין כובשין, ואין מייבשין, ואין מביאין יבשת וכבשת מחוצה לארץ לארץ. רבותינו התירו שיהו כובשין, ומיבשין ומביאין יבשת וכבשת מחוצה לארץ לארץ. אין מביאין ירקות מחוצה לארץ לארץ, רבותינו התירו שיהו מביאין ירקות מחוצה לארץ לארץ. כשם שמביאין ירקות מחוצה לארץ, כך מביאין קטנית ותבואה מחוצה לארץ לארץ" (תוס', פ"ד הט"ז) 68 לבירור הנוסח ראו ליברמן למקום; פליקס, שביעית ב, עמ' 435 . . לדעת פליקס "בראשונה" היא בזמן גזרת ספיחים, וגזרו על ירקות כבושים מחוץ לארץ כדי שלא יוכלו לייבש מירקות הארץ ולומר שהובאו מחוץ לארץ, ו"רבותינו התירו" הם רבי ובית דינו שהתירו לקנות ירק מחוץ לארץ (היתר ייבוא) 69 ראו פירושנו לעיל, פ"ו מ"ד. . אחד הקשיים של פירוש זה הוא שהיתרו של רבי שנוי רק בהמשך התוספתא (שם, הי"ט). ברם הקושי העיקרי הוא פנימי. ההיתר לכבוש ולייבש משמעותי רק אם מדובר ביבול של ארץ ישראל; אם לאחר גזרת ספיחים – כיצד הותר הדבר? קשה להעמיד את המשנה בירקות השדה (ירקות הבר). אמנם את אלו מותר ללקט, אך את אלו לא נהגו לכבוש. יתר על כן; אם התירו להביא ירקות כבושים מחוץ לארץ, מה התוספתא מוסיפה כשהיא אומרת שרבותינו התירו להביא ירקות מחוצה לארץ? על כן פשוט יותר להעמיד את התוספתא בפרות, ובהיתר לכבוש מפרות האילן שגדלו בארץ ולייבא פרות מחוץ לארץ. כך גם את משנתנו רצוי להעמיד בפרות שמותר ללקט ולכבוש 70 אפשר גם להעמיד את משנתנו בירקות שישית שנזרעו בשנה שישית וגדלו בשביעית. אמנם נראה שאיסור ספיחים אינו חל על ירקות כאלו. ראו פירושנו לעיל, פ"ה מ"ד; תוס', פ"ז הי"ג ועוד, ודיון על אפשרות זו בפירושנו לעיל, מ"ב. . מכל מקום המשך המשנה הוא לרבי שמעון בלבד.
Sefaria · Mishnat Eretz Yisrael on Mishnah Sheviis 9:4
אוכלין על המופקר אבל לא על השמור. ר"ל שיאכל כ"ז שימצא המין ההוא בשדה במופקר אבל אם פסק מן המופקר ונותר בבתים או בגנים לא יאכל אבל הוא חייב לבער והטעם מה שאמרנו הוא משה"כ (ויקרא כ״ה:ז׳) ולחיה אשר בארצך החיה תאכל מן המופקר: וטפיחים. קבוץ טפיח והם הגרגרים הקשים ממיני התבואה והקטניות שאינם נזרעים אבל צומחין מכח הארץ וישארו בארץ ימים רבים לרוב יבישותם וחוזקתם והם בשאר המינים וכגון הקרטומאן ממין השעורים ששמו טופח כמו שאמרנו פעמים (פ"ה מ"ג ופ"א מ"א דכלאים) ודופרא המין השני ופירושו שיש מין האילנות שעושה פרי ב' פעמים בשנה וכבר אמרנו בדמאי (פ"א מ"א) ובארנו שהיא מלה מורכבת דו פרי ואם פסק מן התאנים הלחים ונשאר ממנו מה שצמח בפעם השני יאכל המין שיש אצלו כ"ז שזה הפרי הב' נמצא: וסתווניות. פירות הסתיו נקראות ע"ש הסתיו ואין הלכה כר' יהודה ולא כר' יוסי:
Sefaria · Rambam on Mishnah Sheviis 9:4
אבל לא על השמור. לפי שאין חיה יכולה לאכול משם: על הטפיחין. בערוך מפרש בשם רבי דניאל על מה שמשימין העופות בטפיחין שהן כלי חרש הבנויין בכותל כמו (חולין דף קלט:) צפרים שקננו בטפיחין ויש מפרשים על מה שבין עשבים: דופרא. פי' בערוך כמו דיופרא דפ' עושין פסין (עירובין דף יח.) אילן העושה דיו פירות בשנה ואוכלים בראשון עד שיכלה מן האחרון: סתווניות. פי' בערוך בשם רבי דניאל ענבים שבימות הסתיו: שביכרו וחנטו קודם שיכלה הקיץ והכי נמי פליג ר' יהודה בדיופרא סתוונית דתניא בירושלמי רבי יהודה מתיר בדיופרין והן שביכרו עד שלא כלה הקיץ:
Sefaria · Rash MiShantz on Mishnah Sheviis 9:4
רבי יוסי מתיר אף על השמור . ותימה דלת"ק שמור היינו מה שבבתים ומה שבגנות ואי אמרת אף על השמור א"כ זמן הביעור אימתי. וא"א לומר שסובר דזמנים קבועים הם לכל פירי ופירי כדתניא בברייתא שהביא הר"ב במ"ח. והתורה שאמרה ולבהמתך ולחיה אשר בארצך סמכה על רוב השנים והתירה לאכול בכל שביעית עד אותם הזמנים שברוב השני' אין לחיה עוד בשדה. דל' אף על השמור לא משמע שמתיר מזה הטעם אלא מטעם שסומכין אף על השמור וזה תימה אבל נ"ל שזה שאמר ר' יוסי אף על השמור ה"ק. לא כדברי הת"ק שאוסר על כל שמור. אלא מצינו שרשאי לאכול אף על השמור. ומיהו לא על כל שמור קאמר דודאי ליתא דא"כ זמן ביעור אימתי. אלא מיהת יש שמור שיאכל עליו. וממילא הפחות שבשמור קאמר דתפסת מועט תפסת. והיינו בכגון מחובר באילן והאילן במקום שמור הוא עומד. מ"מ הואיל והפירות עדיין במחובר אוכלין עליהם. ולמדתי פי' זה בדברי ר' יוסי מלשון הרמב"ם בחיבורו פ"ז שכ' היו לו צמוקים של שביעית וכלו הענבים מן השדה מן הגנות והפרדסים שהם הפקר אע"פ שעדיין יש ענבים בגפני' שבתוך החצירו' אינו אוכל מן הצמוקים מפני ענבים אלו שבחצר לפי שאינן מצויין לחיה עכ"ל. וסובר אני שלא הוצרך להוסיף גפנים שבחצירות אלא לאפוקי מדעת רבי יוסי. ונמצאת למד שזו היא דעת רבי יוסי דמחובר בגפנים שבחצירות אע"פ שבמקום שמור הם עומדים אפילו הכי אוכלים עליהן ועל השמור בכיוצא בזה הוא שאמר שאוכלים עליו ולא על כל שמור:
Sefaria · Tosafot Yom Tov on Mishnah Sheviis 9:4
אוכלין על המופקר אוכלים מה שבבית. במצוי מין זה עדיין במקום הפקר בין במחובר בין בתלוש: אבל לא על השמור בכלה במופקר. אבל מצוי עדיין באילן שבחצר שאין חיה מצוי שם: אוכלין על הטפיחין פאגעלקרוג קדירה שבכותל ששם צפרים יקננו. אוכלין בביתו במצוי מין זה עדיין בטפיחים ממה שהביאו הצפרים. אף שאיננו בשדה: ועל הדופרא אילן העושה ב"פ פירות בשנה. אף שאינו מצוי. אוכלין עליו: אבל לא על הסתווניות ווינטערטרויבען. המתבשלין באילן בסתיו: רבי יהודה מתיר כל זמן שבכרו שהתחילו להתבשל קודם שכלה הקיץ של שביעית. אף שלא נגמר בשולן עד הסתיו של שמינית. רשאי בשמיני. לאכול עליהן אותן שנגמרו לגמרי בקיץ. כל זמן שאותו מין בסתונית מצוי בשדה עדיין:
Sefaria · Yachin on Mishnah Sheviis 9:25-30