Sheviis 9:6 — Biur of Grasses and Leaves
MishnayosZeraim › Sheviis › Perek 9 › Mishnah 6זְרָעִים ‹ שביעית ‹ פרק ט׳ ‹ משנה ו׳
Biur of Grasses and Leaves
בִּעוּר עֲשָׂבִים וְעָלִים
Mishnah שביעית ט׳:ו׳ · Sheviis 9:6
הַמְלַקֵּט עֲשָׂבִים לַחִים, עַד שֶׁיִּיבַשׁ הַמָּתוֹק.
וְהַמְגַבֵּב בַּיָּבֵשׁ, עַד שֶׁתֵּרֵד רְבִיעָה שְׁנִיָּה.
עֲלֵי קָנִים וַעֲלֵי גְפָנִים, עַד שֶׁיִּשְּׁרוּ מֵאֲבִיהֶן.
וְהַמְגַבֵּב בַּיָּבֵשׁ, עַד שֶׁתֵּרֵד רְבִיעָה שְׁנִיָּה.
רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר, בְּכֻלָּן עַד שֶׁתֵּרֵד רְבִיעָה שְׁנִיָּה:
One who gathers moist grasses [may do so] until the sweet [grass] dries up.
And one who gathers dry [grasses may do so] until the second rainfall descends.
Reed leaves and vine leaves [may be gathered] until they fall from their stem.
And one who gathers dry [ones may do so] until the second rainfall descends.
Rabbi Akiva says: in all of them, until the second rainfall descends:
A reading aid, not an exact translation.
This English is a clause-by-clause rendering to help you follow the Hebrew. It is not word-for-word literal, and it is not a transcript of the recorded shiur — the audio carries explanation and context the translation deliberately leaves out.
Go deeperOpen what helps. Nothing here is needed to learn the Mishnah.
Summary Chartwhat does this mean?
Biur of Grasses and Leaves▾
| Case | Ruling | Reason |
|---|---|---|
| Until when may one keep what he gathered? | Tanna Kamma: Moist grasses — until the sweetness (masok) dries — the moist ground, or the last fresh herbs, dry out Fresh reed leaves and vine leaves — until they drop from their stems Anything raked up dry — until the revia shniya (the second rain, around 23 Marcheshvan) falls | — |
| Rabbi Akiva: Everything — until the revia shniya falls | — |
Transcript
A machine transcript of the recorded shiur.
This is the shiur as spoken, transcribed automatically and left unedited — the wording is Ephraim's, and occasional transcription errors remain. It follows the audio word by word.
Transcript · click any word to jump
▾
All Meforshim
Study the meforshim on this mishnah (10)▾
המלקט עשבים לחים. אוכלן בלא בעור: עד שייבש. לחלוחית הארץ הממתק את הפרות, משם ואילך חיב לבערן: המגבב ביבש. המלקט בעשבים יבשים, אוכלן בלא בעור: עד שתרד רביעה שניה. שהיא בשנה בינונית בכ"ג במרחשון, משם ואילך חיב לבער: מגבב. תרגום לקושש קש, לגבבא: רביעה. על שם שהמטר רובע את הארץ ומולידה כזכר זה שרובע את הנקבה. פרוש אחר שמרביץ העפר ומשכיבו, תרגום רובץ, רביע: ועלי גפנים. לחים, אוכלים בהן כל זמן שנמצאים באביהן, כלומר במחבר לאילן: שישורו. שיפלו: והמגבב ביבש. בעלי קנים וגפנים יבשים, אוכל עד שתרד רביעה שניה, ואחר כך יבער: בכלן. בין עשבים בין קנים וגפנים , בין לחים בין יבשים. ואין הלכה כרבי עקיבא:
המלקט עשבים לחים – he eats them [in the Seventh Year] without removal until the moistness of the land dries up that sweetens the produce and fruit; from then and onward, he is liable to remove them from the house. המנגב ביבש – the person who gathers dry grasses, eats them without removal [from the house]. עד שתרד רביעה שניה – which in an average/intermediate year is the twenty-third of Mar Heshvan; from then on, he is required to remove them [from the hosue]. מגבב (gathers dry plants/leaves) – the Aramaic translation of (Exodus 5:12): “[Then the people scattered throughout the land of Egypt] to gather stubble for straw,” for rakings. רביעה – because the rain fructifies the ground and bears living brood like this male that copulates the female. Another interpretation: that it sprinkles the dust and causes it to lie down. The Aramaic translation of (Genesis 29:2) (the Biblical text referred to does not have the requested verb in the singular tense – but it does appear in the plural): “three flocks of sheep were lying there beside it,” -lying. ועלי גפנים – moist [leaves of vines]. They eat them all the while that the are found in their early stage of ripening, meaning to say, when they are attached to the tree. שישורו – that they will fall. והמגבב ביבש – owners of dry reeds and vines, he consumes them until the second rainfall occurs, and after that he should remove it [from the house]. בכולן – whether grasses or reeds and vines whether moist or dry, but the Halakha is not according to Rabbi Shimon.
Sefaria · Bartenura on Mishnah Sheviis 9:6
Introduction This mishnah deals with how long one may continue to eat certain types of produce that can either be gathered while still moist or when already dry. If one gathered moist herbs, he may eat them until the sweet [herbs in the field] have dried up. After the sweet herbs are no longer found in the field, he must remove the moist herbs that he has gathered into his house. This is Albeck’s explanation of the term “sweet”. Other commentators explain that the word “sweet” refers to the ground water which “sweetens” the herbs growing in the field. Once this water has dried up, he may no longer keep the moist herbs at home, because they can no longer be found moist in the field. And if he gathered dry [herbs], [he may eat them] until the second rainfall. However, if he gathered the herbs while they were dry he may keep them in his home until the second rain of the eighth year, because it is only at this late stage that the dry herbs in the field from the seventh year will no longer be fit for animal consumption. Again, as we have learned, if there is such a type of plant in the field that an animal can eat, then a person can eat it in his home. There are three different opinions as to when the second rainfall is the 7, the 17th or the 23rd of Heshvan, the second month of the Jewish year. Leaves of reeds and of leaves of the vine [may be eaten] until they fall from the stems. If he is eating leaves of reeds or vines he can eat them as long as they are still found moist on the stems of the reeds or vines. If they are so dry that when one touches them they fall from the stem, then he must remove them from his house. But if he gathered them dry, they may be eaten until the second rainfall. However, if he is eating them when they are already dry then he can continue to do so until the second rainfall of the eighth year. Rabbi Akiba says: in all these cases, [they may be eaten] until the second rainfall. Rabbi Akiva disagrees with the halakhot in sections one and three and holds that even when it comes to moist herbs or leaves, he can continue to eat them and store them until the second rainfall.
Sefaria · English Explanation of Mishnah Sheviis 9:6
עלי קנים . ירושלמי (ה"ה כו:) לית כאן עלי קנים, דאין להם ביעור. ופסקו הרמב"ם בפ"ז מהלכות שמיטה: ועלי גפנים . אע"ג דעושים פירות, אין הולכים אחריהם אלא אחר הגזע, ולפי זה יש בהם רבותא יותר מעלי קנים שאין להם פרי, משום הכי נשנו אחריהם:
Sefaria · Hon Ashir on Mishnah Sheviis 9:6
(יא) והמגבב ביבש. אוסף העשבים הלחים נקרא מלקט, והיבשים נקרא מגבב, לקושש קש תרגומו לגבבא גילי. הר"מ: (יב) כלומר בין עלי קנים בין עלי גפנים:
Sefaria · Ikar Tosafot Yom Tov on Mishnah Sheviis 9:6
המלקט עשבים לחים וכו'. ופי' הר"ש שירילי"ו ז"ל המלקט לאכילת אדם. והמגבב לאכילת בהמה. עד שייבש המתוק. פי' הרמב"ם ז"ל מתוק הוא חנטל לשון נקייה כמו שקורין לעור סגיא נהור. וה"ר שמשון ז"ל כתב ובירושלמי א"ר מנא פקעא דבקעתא ופי' בערוך בשם רבינו דניאל כגון פקועות שדה וכן פי' רבינו האי ז"ל ודבר תימה הוא מי סני לי' לתנא למתני פקועות כמו ששנה בבמה מדליקין שמן פקועות לכך נראה דהוא לחלוח הארץ לשון פקע כדא דכשהארץ מתייבשת היא מתבקעת עכ"ל ז"ל. ופי' ה"ר יהוסף ז"ל עד שייבש המתוק פי' כי כשייבש המתוק לא יש עוד לחים בשדה וא"כ כלה לחיה מאותו המין בשדה ואע"פ שיש עדיין יבשים חייב לבער ע"כ. וכתב הר"ש שירילי"ו ז"ל דהך ביעור הוא דאיסורא ודכולה מתני' נמי הכי הוא: עלי קנים ועלי גפנים. ירוש' ר' אבין בשם ר' יוחנן לית כאן עלי קנים אלא עלי גפנים דעלי קנים אין להן ביעור והכי תניא בתוספתא נמי עלי קנים ועלי זיתים ועלי האוג ועלי חרובין אין להן ביעור מפני שאין מינם כלה וכן פסק הרמב"ם ז"ל:
Sefaria · Melekhet Shelomoh on Mishnah Sheviis 9:6
המלקט עשבים לחים – אלו עשבי בר (ירקות שדה) שגזרת ספיחים אינה חלה עליהם, עד שיבש המתיק – כך גם ב- כ, ן, פ, ת3, וביתר עדי הנוסח "המתוק". אלבק מפרש שיבשו העשבים הלחים, ומתוק הוא לח. בספרות חז"ל מתוק אינו לח אלא בשל, וניתן היה להבין עד שיבשו העשבים הלחים. ברם לעיל דובר על כך ש"מאמתי מוציאין זבלים לאשפתות, משיפסקו עובדי עבודה, דברי רבי מאיר, רבי יהודה אומר: משייבש המת" (לעיל, פ"ג מ"א), ופירשנו שמתוק הוא הכינוי לאדמה הלחה. קרוב לוודאי שכך יש לפרש גם את משנתנו. כשהאדמה מתייבשת נגמרה כל עונת העשבים, וזהו זמן הביעור של מין זה. והמגבב יבש עד שתרד רביעה שנייה – מי שמגבב זרדים יבשים מותר לו לאסוף זרדים עד הגשם השני, שהוא סוף עונת הליקוט. לאחר תחילת הגשמים הזרדים כבר נגמרים ונרקבים. זאת ועוד, לאחר הגשמים אין להיכנס לשדות פרטיים, שכן אלו נזרעו מחדש ויש להפסיק את הליקוט בהם, כמו ששנינו במפורש לעיל (משנה, פאה פ"ח מ"א ולהלן). עלי קנים ועלי גפנים עד שישרו מאביהם – עד שינשרו מגוף העץ (לעיל, פ"ז מ"ה). כל זאת לפי הכלל שלעלים ה"נושרים מאביהם" (איביהם) יש ביעור (שם שם). בירושלמי רבי יוחנן אומר "לית כאן עלי קנים אלא עלי גפנים" (לט ע"א). קנים אין להם ביעור, ואכן עלי קנים אינם נושרים ואין מינם כלה, כפי שאמרה המשנה שם. המגבב יבש עד שתרד רביעה שנייה – ככל הנראה זה שיבוש מחמת הדומות, ולכן גם התיקון בשוליים: [רבי יהודה אומר בכולן עד שתרד רביעה שנייה] – משפט זה חסר בגוף כתב היד ונוסף בידי מעתיק עם ניקוד, כלומר בידי המעתיק הקדום והראשון של כתב היד. המשפט מופיע בכל עדי הנוסח, אלא שבכל עדי הנוסח החולק הוא רבי עקיבא. רביעה שנייה היא הזמן הסכמטי למעבר לתקופת החורף ולסוף עבודות השדה. 75 ראו להלן, מ"ז ופאה פ"ח מ"א; נדרים פ"ח מ"ה; טהרות פ"ו מ"ז; תוס', שם פ"ז ה"ח; בבלי, תענית ו ע"ב ועוד. יש להניח שכל הזמנים קרובים זה לזה. בספרות חז"ל ניכר תהליך של נטייה לקבוע זמנים אחידים לתופעות שונות, בבחינת "קרובים דבריהם להיות שוים" (ראו פירושנו לפ"א מ"א). תהליך זה התעצם ככל שההלכה הפכה לאחידה יותר מבחינת המבנה המשפטי שלה. המשנה הבאה מדגימה את התופעה במלוא עצמתה. רבי עקיבא ידוע בנטייתו לסדר את דברי ההלכה "טבעות טבעות" ולנסח כללים: "כלל אמר רבי עקיבא" (לעיל פ"ו מ"ב; שבת פי"ט מ"א ועוד, וראו פירושנו לעיל, פ"ו מ"ב). ייתכן שבמסגרת זו גם נטה לקבוע זמנים אחידים וכללים אחידים, ועדיין הרעיון מחייב בירור שיטתי יותר. נסתפק אפוא בקביעה ששתי המגמות ניכרות בספרות התנאית, גם להבחין בין המקרים וגם לקבוע זמנים אחידים.
Sefaria · Mishnat Eretz Yisrael on Mishnah Sheviis 9:6
אוסף העשבים הלחים נקרא מלקט ואוסף היבשים נקרא מגבב תרגום לקושש קש לגבבא גילי (שמות ה׳:י״ב): ומתוק הוא חנטלא וכבר פירשנוהו (פ"ג מ"א דמכילתין): ורביעה שניה כבר נתבאר בסוף פאה שזמנה בשנה המבכרה בז' במרחשון בשנה הבינונית בג' ועשרים במרחשון ובשנה המתאחרת בר"ח כסליו וזה בא"י ואין הלכה כר"ע: וענין עד שישורו נבלעת הנו"ן בשי"ן וע"כ נדגשת השי"ן ועקרו להיות עד שינשרו מאביהן רוצה לומר עד שיבלו כמו שבארנו בפרק שביעי (משנה ה):
Sefaria · Rambam on Mishnah Sheviis 9:6
המלקט עשבים לחים. אוכלן בלא ביעור עד שייבש המתוק הוא לחלוחית הארץ ומשם ואילך יבער ובערוך פי' משייבש המבושל ולעיל בריש פ"ג אמרינן בירושל' (הל' א) אמתני' דר' יהודה אומר משייבש המתוק אמר רבי מנא הכין פקעא דבקעתא ופי' בערוך בשם רבי דניאל כמו פקועות שדה וכן האי ודבר תימה מי סני ליה לתנא למיתני פקועות כמו ששונה בבמה מדליקין שמן פקועות לכך נראה דההוא לחלוחית הארץ ופקועה מלשון פקע כדא דכשהארץ מתיבשת היא מתבקעת: והמגבב. תרגום של מקושש: ביבש. עצים יבשין: עד שתרד רביעה שניה. מותר לאכול בלא ביעור וזמן רביעה שניה פלוגתא דתנאי במסכת תענית בפ"ק (דף ו.) ומשם ואילך חייב לבער: עלי קנים. לחים אוכלין בהן כ"ז שנמצאין באביהן: והמגבב. בעלי קנים וגפנים יבשים אוכל עד שתרד רביעה שניה ואחר כך יבער: בכולן. בין בקנים וגפנים בין לחין בין יבשין:
Sefaria · Rash MiShantz on Mishnah Sheviis 9:6
שייבש המתוק . עיין ריש פ"ג בפירוש הר"ב שמפרש בענין אחר ממה שמפרש בכאן: והמגבב ביבש . פירוש *) בד"פ הסנריות. הרמב"ם אוסף העשבים הלחים נקרא מלקט. ואוסף היבשים נקרא מגבב תרגום לקושש כו': רביעה שניה . כתב הר"ב בשנה בינונית בכ"ג במרחשון ועיין במשנה ג פ"ק דתענית מ"ש שם: עד שישרו מאביהן . ובמשנה ה פ"ז שנושרין מאביהן וכתב בכאן הרמב"ם נבלעת הנו"ן בשי"ן ועל כן נדגשה השי"ן ועקרו להיות עד שינשרו מאביהן ע"כ. ודבר זה ידוע במלאכת הדקדוק שחסרי הנו"ן באות דגושין באות השניה מן השרש: [*בכולן . פירש הר"ב בין עשבים בין קנים בין גפנים כלומר בין עלי קנים בין עלי גפנים ולולי שכן גם לשון הר"ש והפי' הנזכר הייתי מתקן הלשון שכצ"ל]:
Sefaria · Tosafot Yom Tov on Mishnah Sheviis 9:6
המלקט עשבים לחים אין צריך לבער עד וכו': עד שייבש המתוק שנתייבש לחלוחית שבקרקע מגשמי שביעית. דשוב אותן הנשארים בשדה בשמינית לא חזו לחיה: והמגבב ביבש לקט עשבים שדרכן לאכול יבשים אין צריך לבער עד וכו': עד שתרד רביעה שניה ר"ל גשם השני והוא כ"ג במרחשון בשנה ח'. דתו לא חזו יבשים שבשדה לחיה: עלי קנים ועלי גפנים א"צ לבער עד וכו': עד שישרו מאביהן שיפלו מהגזע. דתו לא חזו לחיה: והמגבב ביבש מעלי קנים וגפנים. א"צ לבער עד וכו': בכולן כל הנזכרים במשנה:
Sefaria · Yachin on Mishnah Sheviis 9:41-48